ואיך זה נעשה, אנסה להבהיר לכם, זאת בקצרה בכלל והקובץ המצ"ב/האימייל בפרט...:

1. הקרן החדשה מזמינה יוצרים להציע הצעות לדרמות טלויזיה עד 79 דקות
לסרטים ייעודיים הנותנים ביטוי מיוחד לתרבות ערבית...!!

2. הודעה על הארכת המועד לפרוייקט "רע", עדיפות להתיחסות ישירה לנושאים כגון:
עוני, צום, שביתת רעב, השמנה, אנורקסיה, אוביסיות...!!

3. המועצה הישראלית לקולנוע מודיע על הגשת מועמדות:
"לפרס לנדאו לאומניות הבמה", מטרת הפרס היא להרים,
על נס אמנים ויוצרים צעירים, אשר הגיעו להישגים בתחומם בעת האחרונה,
הפרס הוא 80,000 ש"ח ליוצר, יוענק באירוע חגיגי בחודש דצמבר
2002 לכל אחד מששה אמנים ויוצרים שיבחרו בתחומים הבאים:
1. מחול.
2. קולנוע וטלויזיה.
3. מוסיקה קלאסית.
4. תיטרון.

השאלה שלי למה עד להיום, במשך עשרות שנים הנושא הזה,
לא קיבל מודעות ציבורית בכלל ומבקר המדינה,
באף דו"ח שלו לא נתן את דעתו וזה בדוק!!!

אני מצ"ב דיונים בנושא זה שניסיתי לייצור בעולם הוירטואלי, אבל מסתבר, צריך פיגוע בכדי שמבקר המדינה , כבוד השופט א. גולדברג יתיחס לנושא כזה, מה עוד שמדובר בתקציב כולל שלמעלה מחצי מיליארד ש"ח מתקציב המדינה, האם ידעתם זאת...???

***
תאריך ההודעה: 05/05/02
שעת ההודעה: 13:46
מאת: pilovich shahaf

נושא: גיא צהריים טובים..
***
אני לא איש תיקשורת בכלל ואני גם לא בנוי לזה, רק בגלל שאני וצביעות לא הולך ביחד.
מאחר ומדובר במדינת ישראל, בחברה שלנו, בכסף ציבורי, אני טוען שהתקשורת לא מתמקדת ובכוונה, ולדעתי אפילו בצורה בולטת לעין, כמו שאומרים באנגלית..."אנטצ´בול", בנקודות חשובות שהם עצם קיומנו, כמו חוקה לישראל, כמו 40 מיליון ש"ח למשרד ההסברה, כמו 400 מיליון ש"ח תקציב שנתי לתקשורת ו- 100 מיליון ש"ח בשנה לענף הקולנוע והתיאטרון, ולמעלה מ-15 מיליון ${דולר} בשנה לאקדמיה המדעית ושלא נדבר על האקדמיה המשפטית והביטחונית !!

תשובתו של מנהל פורום תקשורת ועתונאות היתה לדיון עצמו שהחל למעשה בהודעת פתיחה המצ"ב...:-
מה דעתכם??.. pilovich shahaf
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/Viewmsg.asp?id=391&msgid=4023401&place=322
דבריך המנומקים ראויים לבחינהו- גיא גרימלנד...:-
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/Viewmsg.asp?id=391&msgid=4023626&place=322
השיר שניגנז: "זמורות יבשות" - מילים ולחן: דן אלמגור
http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=23302&Fnumber=33&SunId=0
לעיונכם- חוק הקולנוע..:-
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=391&msgid=4115698

לסיכום:
1. תקציב שנת 2001 לקולנוע ותיטרון 70 מיליון ש"ח ושנת 2002 עובדת על אותו תקציב!!

2. הכל נעשה, מוחלט ומתוקצב בחסות הממסד!!

3. עשרות בשנים עוד לפני שחוקקו את חוק הקולנוע, נעשה הכל ללא הפרעה ממסדית, וזה לא חשוב מי היה בשילטון, דרך אגב את החוק חוקקו רק לפני כשנה וחצי לערך...!!

4. כל מהפכה מתחילה בתקציבי מימון ואם חס וחלילה מי שהוא/היא יוצא נגד זה הוא מיד מוקע חברתית, נחשב כפאשיסט ולא דמוקרטי...!!

5. נושאים והנחיות לכאורה מתבקשים מהיוצרים אבל למעשה הם מונחים ומתועלים לכיוון אחד, אף אחד לא יכול עליהם, אין מי שיבקר אותם, קחו למשל את אפריים קישון שבגלל דעותיו הפוליטיות הוא היה מוחרם ורק לפני זיקנותו נתנו פרס, והדוגמאות רבות מאוד...!!

6. לכל קרן יש יו"ר, והוא באמצעות הנהלה ציבורית, המורכבת מקבוצה קטנה של אנשים, ששומרת אחד על השני, על כיוון אחד מובהק הכוללת תפיסה מובהקת של שילטון האוליגרכיה, והם עושים כל כך הרבה רעש בתקשורת כאילו כל עם ישראל תומך בהם ובמה שהם מציגים בפנינו...!!

7. המשוואה היא: "איאולוגיה מול בגידה במולדת" !!!

מבחן התוצאה.
פ"ש.

**
6.9.2002 סיכום לקראת השנה החדשה תשס"ג !!!
אלוף פיקוד דרום, האלוף דורון אלמוג, אמר אתמול כי ברצועת
עזה התגלו בשנתיים האחרונות; 346 מטענים, לעומת 180 מטענים
שנחשפו בכל שנות הלחימה בלבנון.
http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=0&id=278528

קבצים מצורפים

חוק הקולנוע 1.jpg
חוק הקולנוע 2.jpg

כתובות אינטרנט נילוות
זמורות יבשות
חוק הקולנוע

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאית
סינמטק ירושלים יום ראשון 8.12.02 בשעה 21:30

נעים ווואדיעה 1999
*
נעים ווואדיעה הוא סרט תיעודי בן 20 דקות שעוסק ביפו של לפני 1948. הסרט מתעד את חיי החברה ביפו תוך התבוננות בפורטרט מיניאטורי של זוג פלסטיני, וואדיעה אגהבי ונעים עזר, סבה וסבתה של הבמאית, שחיו בעיר וההשפעה שהיתה לעזיבתה על חייהם.

נעים וואדיעה הוא גירסה פלסטינית של ההיסטוריה שמבוססת של זכרונותיהם של שלושת בנותיהם: מרי, אמה של הבמאית ודודותיה ז'אנט ותרז. הבנות שימרו את זכרונות הוריהם שיובילו את הצופים אל מסכת חייהם של נעים ווואדיעה ואל העיר שנאלצו להשאיר מאחוריהם.

התגלמות של שכחה 2001
****

התחקיר של הסרט התגלמות של שכחה החל בשנת 1999 מתוך כוונה לחקור את החיי התרבות והחברה בירושלים משנות החמישים ועד שנות השמונים מתוך התבוננות בקולנוע אלהמברה בירושלים המזרחית שפתח את שעריו ב- 1952 והפסיק לפעול ב- 1989. התפרצותה של האינתיפדה הנוכחית סיכלה את הנסיון של הסרט לעסוק בעבר בלבד. הכל השתנה, החיים התערערו – הפעם גם חייה של הבמאית.
סרט תעודי בן 45 דקות שמתבונן בחיים ובתרבות הפלסטינים בירושלים במהלך שלוש תקופות, שלושה פרקי זמן סוערים בהיסטוריה הפלסטינית – 1948, 1967, 2001.

התגלמות של שכחה מבוסס על היסטוריה שבעל פה של ירושלמים שחיים בעיר ובגלות ומשלב בין ראיונות עכשיוים לבין חוויות הבמאית כפי שנרשמו ביומנה במהלך האינתיפדה בשנת 2000. בעוד שירושלים מסמלת מודרניות ומעמד בינוני, קולות אחרים משמיעים את קולם בסרט זה.

בני ירושלים, זכרונותיהם וההווה שלהם מייצרים גירסה פלסטינית של ההיסטוריה הלא-רחוקה של ירושלים שחושפת תבנית שחוזרת מאז 1948 של טיהור אתני של העיר מתושביה. באותה העת, נחרצותם של הפלסטינים לחזור לשגרת חיים נורמלית כפי שהיא נצפית דרך חיי התרבות ובעיקר הקולנוע – למרות הפרעות חוזרות ונשנות, הפרות מתמשכות של זכויות אדם, העדר תיעוד
והתעלמות בינלאומית – מהווה מוטיב מקביל בסרט שלפנינו.

filmmakers against occupation present
two films by Palestinian filmmaker
Najwa Najjar
winner of "conflict & Resolution" Award – 1999 Hapmtons Film Festival
Tel Aviv Cinematheque, Saturday 7.12.02 at 8pm
post screening discussion with the filmmaker
Jerusalem Cinematheque, Sunday 8.12.02 at 9:30pm
NAIM & WADEE'A
NAIM & WADEE'A is a 20-minute documentary on Yaffa before 1948. The documentary explores social life in Yaffa through a miniature portrait of a Palestinian couple, Wadee'a Aghabi and Naim Azar … my grandparents who lived in the city, and the effect leaving Yaffa had on them.
NAIM & WADEE'A is a Palestinian version of history, built on the oral history of the three daughters of Naim and Wadee'a … my mother, Mary and aunts Janette and Therese. Their daughters preserved their memories. Memories, which will take the audience into lives of Naim and Wadee'a and into the city they were forced to leave behind.
Quintessence of Oblivion
Research on Quintessence of Oblivion began in 1999 to explore the social life in Jerusalem in the 50's until the 80's through Al Hambra Cinema Theatre in Jerusalem, which opened it's doors in 1952 until it's closure in 1989. A year later (Sept. 28, 2000) the present Intifada began, ending the possibility of making a film on only the past. Everything had to change as once again life had been interrupted – this time for the filmmaker.
Quintessence of Oblivion is a 45 minute documentary reflecting Palestinian life and culture in the city of Jerusalem during three eras, three turbulent times in Palestinian history – 1948, 1967 and 2001.
Quintessence of Oblivion is based on the oral history of Jerusalemites, both living in the city and in Diaspora, and merges with interviews from the present and the filmmaker's experience based on her diary kept during the 2000 Intifada. Since this city symbolizes modernity, and was mostly middle class, other voices than those normally heard, speak out in this documentary.
Jerusalemites, their memories, and their present, create a Palestinian version of their recent history in Jerusalem, which reveals a pattern since 1948 to ethnically cleanse the city of its inhabitants. It is seen again and again in 1948, 1967 and 2001. At the same time Palestinian determination to return to a normal life seen through culture and the movies in particular -- despite the many interruptions, continuation of human rights violations and the lack of documentation, and international disregard is the corresponding theme in the film.

מבחן התוצאה.
פ"ש.

היה בעבר עוזרו הפרלמנטרי של יוסי שריד וזה מסביר את דעותיו הפולטיות
משום מה החליטו כעת להלחם כנגד המתנחלים
לידיעה http://nfc.msn.co.il/archive/001-D-32034-00.html?tag=7-39-55

חמישה גדודי מילואים יגויסו היום בצו חריג למשך 4 שבועות
הדבר נעשה בהוראת שר הביטחון על-רקע ריבוי ההתרעות; תנועת בלת"ם קוראת למופז להתפטר מתפקידו; ממורמרת על כך כי הוצאו צווי חירום לצורך "שמירה על התנחלויות"
עודכן: 08:50 19/10/2003 | רנית נחום-הלוי | ranit@Nfc.co.il

חמישה גדודי מילואים יתגייסו (יום א', 19.10.03) בצו חירום למשך ארבעה שבועות. הדבר נעשה בהוראת שר הביטחון, שאול מופז, על-רקע ריבוי ההתרעות שהגיעו למערכת הביטחון בכוונת ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועים בשטחי ישראל.

ערב חג שמחת תורה היו בידי מערכת הביטחון 46 התרעות על כוונות של ארגוני הטרור לבצע פיגועים. על-פי החלטת שר הביטחון, לצה"ל תעמוד הזכות להחליט מתי ואם לגייס את הכוחות. הצווים שנשלחו לחיילי המילואים, הינם צווים מוגבלים בתאריכים הניתנים לביטול של הרגע האחרון.

בניגוד לדברים אלו, תובעת תנועת בלת"ם (בלי תנאי מילואים) לבטל את צווי החירום שנשלחו ל-5 גדודי מילואים. חברי התנועה ממורמרים על כי הוצאו צווי חירום לצורך "שמירה על התנחלויות", ודורשים להעביר את סמכות הוצאתם לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לדבריהם, ועדת החוץ והביטחון לא קיבלה הסבר לגיוס החיילים בהתראה כה קצרה.

אמש שיגרו ראשי התנועה מכתב הקורא לשר הביטחון להתפטר מתפקידו. במכתב הם טוענים כי הוצאת צווי החירום הינה מסוכנת ויוצרת משבר אמון בין אנשי המילואים ומערכת הביטחון.
נוצר ביום: 19/10/2003
רשימות נוספות: רנית נחום-הלוי

http://www.tam.co.il/26_12_2003/chdashot1.htm

עירוני א'. יוזמת התוכנית: "המטרה היתה לעורר מחשבה נוספת"
(למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: רונן מחלב בשנים האחרונות מספר תלמידי תיכון עירוני א' שלא התגייסו לצבא היה מהגבוהים בתל אביב אבל לאחרונה התברר כי קיימת עלייה גדולה במספרם של אלה שמתכוונים לסרב להתגייס ההנהלה החליטה על הפעלת תוכנית מיוחדת לתלמידי כיתות י"ב, שכללה הרצאות קצינים ודיונים בנושא הסרבנות רם כהן, המנהל: "בשל היקף התופעה, אחד החששות היה שתלמידים שעוד לא חשבו על סרבנות, יתחילו פתאום לדבר על זה" בבית הספר מרוצים מתוצאות התוכנית בקרב התלמידים הדעות חלוקות "אני לא יודע אם תלמידים שינו את דעתם", אומר אחד מהם, "אבל אני בטוח שזה גרם לאנשים לחשוב"

מאת: דפנה ישועה-כ"ץ

עלייה גדולה במספר השמיניסטים בתיכון עירוני א' בתל אביב שהודיעו כי בכוונתם לסרב להתגייס לצה"ל. בהנהלת בית הספר מודים כי כ-20 אחוז מתלמידי שכבת י"ב כבר הצהירו כי יסרבו לשרת בצה"ל מטעמי מצפון, וכי על פי הערכתם 10 אחוזים נוספים מהתלמידים מתכוונים שלא להתגייס לשירות צבאי אולם לא מצהירים על כך בפומבי. על פי עדויות תלמידי השכבה, מגיע אחוז התלמידים שהחליטו שלא להתגייס לגבוה עוד יותר.
בעקבות כך החליטו הנהלת בית הספר וצוות המורים להפעיל תוכנית לימודים שדנה בסרבנות. לתוכנית, שנמשכה חודשיים, "גויסו" מפקד בסיס חיל האוויר בחצרים ושני פרחי טיס, ביניהם הנווטת ע', תלמידת בית הספר, ששוחחו בשבוע שעבר עם התלמידים. במסגרת התוכנית ניהלו תלמידי י"ב דיונים ארוכים בנושא הסרבנות, סירוב פקודה וגבולות הדמוקרטיה.
בהנהלת בית הספר רואים בתוכנית הצלחה וטוענים כי חלק מהתלמידים חזרו מכוונתם לסרב להתגייס. בקרב התלמידים יש תמימות דעים לגבי חשיבות התוכנית, אולם חלק גדול מהם טוען כי היא לא הצליחה לשנות את דעתם. "לפני קיום התוכנית היו שלושה תלמידים בממוצע בכל כיתה שאמרו שיסרבו לשרת בצבא", אומר אחד מתלמידי השכבה. "אחרי התוכנית הם לא שינו את דעתם, אבל עם זאת, הם כן מכבדים את הדעה המנוגדת".

נתוני מינהל החינוך בעיריית תל אביב מראים כי 15% מבוגרי מחזור תש"ס של התיכון לאמנויות לא שירתו כלל בצה"ל. לשם השוואה, אותם נתונים מראים כי אחוז הלא משרתים בתיכון אליאנס הוא 3%, בעירוני ד' 5% ובגימנסיה הרצליה ובצייטלין 6%.

בתקופה האחרונה החלו בהנהלת בית הספר להרגיש כי מספר התלמידים שמתכוונים לסרב או להתחמק משירות צבאי עלה. "נכון להיום", אומר רם כהן, מנהל בית הספר, "על פי מה שאנחנו שומעים בכיתות ובשיחות אישיות, יש בין 10 ל-15 אחוזים ממחזור י"ב, שזה בערך כ-30 ילדים, שאומרים שהם לא ישרתו בצבא. זה מספר גדול מאוד, כי סביר להניח שיש עוד 10 אחוזים ששותקים".
מה גורם לעלייה הזאת?

"אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו נמצאים בתקופה בעייתית, שבה מחלוקות פוליטיות על פינוי התנחלויות תופסות כותרות, תוך חשיפת עוולות שלכאורה או לא לכאורה נעשות לערבים. הדבר הזה משפיע על הילדים ועל המוטיבציה שלהם לשרת בצבא ואם בכלל לשרת. צוות המורים, שמחובר לתלמידים, דיווח לי שיותר ויותר תלמידים מסבירים שהם הולכים לסרב לשרת בצבא. הערכנו שיש סחף של 20 אחוז ואולי יותר מהתלמידים שאומרים שהצבא לא מוסרי ופוגע באזרחים חפים מפשע, ושהם לא מוכנים לתת יד לפשעים שנעשים".
אבל בכל זאת מדובר באחוזים מאוד גבוהים, אם עושים השוואה לבתי ספר אחרים.

"אסור לשכוח שמדובר בבית ספר לאמנויות, והתלמידים פה יותר רגישים ומצפוניים. אלה תלמידים שיחשבו יותר על כל שלב בחייהם, ולכן זה מאוד טבעי שהם יעלו את שאלת הסרבנות והאם כן או לא להתגייס לצבא".

המנהל, רם כהן

לאור העלייה בכמות התלמידים שמסרבים להתגייס לצבא, הוחלט כאמור בהנהלת בית הספר להפעיל תוכנית לימודים שתעסוק בנושא. כהן: "אחד החששות היה שתלמידים שעוד לא חשבו על סרבנות, יתחילו פתאום לדבר על סרבנות. זה הוביל לדיון די סוער בקרב מחנכי השמיניות, ולאחר התייעצות גיבשנו תוכנית מובנית של דיונים בכיתה".

את התוכנית, שכללה מפגשים וחלוקת דפי מידע, בנתה המורה לפילוסופיה אורית שוורץ. "בשנה שעברה קרו שני דברים שעוררו אצלי את היוזמה באופן ספציפי", מסבירה שוורץ. "אחד זה שתלמיד י"ב כתב בכתבה לעיתון בית הספר שלדעתו בהכנה לצה"ל לא מתמודדים עם נושא הסרבנות. הוא בעצמו הביע עמדות נגד הסרבנות, אבל טען שזו סוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה. הוא כתב שההכנה לצה"ל היא דוגמטית ומצומצמת ולא יורדת לסוגיות יותר עקרוניות. הכתבה גררה ויכוח גדול, רצו לצנזר אותה, והיא פורסמה בסופו של דבר בנוסח שונה.
"דבר נוסף שקרה היה שדווקא בין התלמידים שלי היו בשנה שעברה שתי בנות שהחליטו לא ללכת לצבא ואפילו לא לעשות שירות לאומי. אחת נסעה לחו"ל, ואחת עובדת בבתי מלון. אותי זה מאוד הטריד, הרגשתי כשלון חינוכי בזה שבנות שלומדות אצלי על מוסר ואחריות אישית במשך שנתיים, בסופו של דבר לא עושות את היישום לנושא זה. הרגשתי שצריך להתמודד עם זה. המטרה שלי היתה לפתוח את השאלה ולהבין את העמדות השונות. התוכנית הזו לא היתה תוכנית מגמתית לעמדה כזאת או אחרת, אלא המטרה היתה לעורר מחשבה נוספת, לעורר אחריות אישית על ההחלטה, על המשמעות המוסרית של הקיום שלנו כאזרחים או כחיילים".

כחלק מהתוכנית התנהלו בכיתות דיונים הקשורים לנושא. בין השאר דנו התלמידים במושגים כמו פקודה בלתי חוקית בעליל וסירוב פקודה. בנוסף, תלמידים קיבלו מידע על תולדות נושא הסרבנות, פרשת כפר קאסם, מכתב השמיניסטים, מכתב הטייסים ודיון בתורות פילוסופיות בהקשר זה כמו תפיסות המוסר של קאנט וסארטר.

שיאה של התוכנית היה כאמור מפגש תלמידים עם מפקד בסיס חצרים, תא"ל ל', ושני פרחי טיס, ביניהם נווטת 61F ובוגרת בית הספר, ע', שאתמול (חמישי) קיבלה את כנפי הטיס שלה. "במשך שעה וחצי הביא מפקד חצרים את משנתו הסדורה לגבי סרבנות ופקודות בלתי חוקיות, אמות המוסר שמנחות אותו כקצין בצבא", מספר כהן. "הילדים היו מרותקים במהלך הדיון, והרגשנו שמשהו קרה שם. אפשר היה לראות את זה כשהילדים מחאו לו כפיים בצורה סוערת. אחרי הדיון איתו יצאנו לדיונים בכיתות, אליהן הגיעו שני פרחי טיס, נווטת הקרב ע' ועוד אחד מחבריה".

בכיתות דיברו הנווטת לעתיד ופרח הטיס השני על נושאים כמו "למה אני מגשים את עצמי", סיפרו חוויות מתוך הקורס והעלו לדיון את השאלה האם כדאי להתגייס, מה הייתי רוצה לעשות בצבא, והאם להיות קרבי או להוריד פרופיל.

הנהלת בית ספר חשה שביעות רצון מתוצאות התוכנית, וקיימת הרגשה כי הושגו תוצאות חיוביות, וכי חלק מהתלמידים שהכריזו בעבר על כוונתם לסרב חזרו בהם והחליטו לשרת בצבא. "נדמה לי שהצלחנו להשיג חלק מהמטרות שלנו", אומר כהן. "תלמידה שהורידה פרופיל וקיבלה שחרור מהצבא ניגשה אלינו ואמרה שהיא מעוניינת להעלות את הפרופיל ולהתגייס. תלמידים שהתנדנדו באו ואמרו שהם רוצים להתגייס".

בקרב התלמידים שהשתתפו בתוכנית יש אמנם הסכמה על חשיבות הדיון, אולם לגבי האפקטיביות הדעות בהחלט חלוקות. "יש כאן בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה", אומר בני, תלמיד כיתה י"ב. "אישית היתה לי נטייה לא להתגייס לצבא, והתוכנית שעברנו נתנה לי להבין מה זו סרבנות. אתם חייבים להבין - ילדים בגיל הזה עוברים חוויות קשות. יש כל מיני שינויים בגוף, דברים רגשיים, לימודים, חברים, אהבות, ופתאום בא הצבא. יש המון לחצים והם לא מבינים מאיפה זה בא להם.

"לדעתי השיחה והתוכנית באו להסביר לנו מה זה סרבנות. לדבר כדי שבן אדם יבין. כל העניין מאוד עזר לי, היום אני יודע שאני כן הולך להתגייס כי אני דמוקרט, ועל פי הדמוקרטיה סרבנות מנוגדת לחוק. אם ברצוני כן לשנות את החוק, אני יכול לשנות אותו על ידי בחירות והפגנות, בשביל זה נועדה דמוקרטיה".

ליאור, גם הוא תלמיד שמינית בתיכון, סבור לעומת זאת כי התוכנית לא ממש שינתה את הגישה של התלמידים. "התוכנית באה לתת לנו נקודת מבט נוספת של איך להתייחס לסרבנות. היה שם דו שיח מעניין ומכובד. מפקד בסיס חצרים שבא עם עמדה שהיא נגד הסרבנות דיבר לעניין, אבל אני חושב שצריך להביא גם אחד שבעד הסרבנות. זה כנראה משהו שמחוץ לתחום בית הספר. אני עדיין שוקל שתי אופציות: לא להתגייס לצה"ל, או להתגייס ולסרב לשרת בשטחים".
"זו יוזמה מעולה", מסכם שאול, גם הוא תלמיד בבית הספר. "זה היה מאוד מעניין ומאוד נחמד שסוף סוף פתחו את זה לדיון. מצד שני, זה היה מעט מדי וקצר מדי, הייתי יכול להמשיך לעד. אני לא יודע אם תלמידים שינו את דעתם, אני בטוח שזה גרם לאנשים לחשוב".

כזה שהתחיל באימייל שכותרתו: "חנה, גם את ברשימה".

רשימת ה"בוגדים" שעלתה באתר ה"לא רשמי" של פעילי הליכוד (על-פי דברי מנהל האתר, בתוכניתו של רזי ברקאי הבוקר), שם גם מוצע במפורש, בתגובות, להוציא את חברי הרשימה להורג.

לדברי מנהלו העילג-עד-דמעות של האתר, שהתראיין ברדיו הבוקר (יום ב', 12.1.04), האתר אינו מגובה או קשור למצודת זאב.

עד כאן דבריו, מכאן דברי: האריה השואג במצודת זאב, מגיב בדרך כלל בציוץ של זמיר כשמדובר בהתבהמות, עבירות על החוק, התלהמות, הסתה או גרימת נזקים ממשיים לחברה הישראלית. הם מעדיפים הרי תמיד לשלוח לשורת המגיבים את החזית המיתממת שלהם: את פעיל הליכוד הלא חכם ובעל כשלים בבניית משפטים רהוטים בעברית, שאפשר להתייחס אליו בסלחנות כי זו מגבלת היכולות שלו. הפרעת האישיות הקולקטיבית שמייצרת את מרכז הליכוד, היא מניפולציה נפלאה לחיבור בין הון לשלטון - יש צמיתים טיפשים ומטורפים ששומרים על מרכזי הרווח האישיים של מפעילי תיאטרון המריונטות הזה.

אחרי רצח רבין, קראו בכירי הליכוד (ותנועות הימין בכלל) להסתות מעין אלו, פעולה של "עשבים שוטים". כנראה שמקצרת העשבים השוטים של הנהגת הליכוד עובדת בכפל תפקידים - דישון סמוי מחד וקצירת הקצוות הגלויים של העשבייה הזו לעיני התקשורת והעם מאידך. ההמצאות הצפופה של הנהגת הליכוד בחברת קהל המאמינים השוטים שמקיף אותם, גורמת להם אולי להתבלבל ולחשוב שכולנו שוטים. אז הרשו לי לתקן אתכם - אנחנו לו. ברור לנו לחלוטין שהאחריות לרשימות הללו ולמה שכתוב בכותרתן וכולל ההמלצות להוציא את חברי הרשימה להורג היא של שרון, ביבי, לבנת ואחרים בהנהגת הליכוד.

מנהל האתר נשמע הבוקר מאוד גאה על עבודת קופירייטינג מבריקה שלו בהצבת המילה "בוגדים" בכותרת. הוא אפילו התפאר שהוא מסתובב עם מילון כיס ו"במקרה" יש לו את ההגדרה המילונית עימו (אחרי ששמעתי אותו - אני מציעה שיסתובב עם מילון עב כרס). כל זה קרה רגע אחרי שסיפר שרשימות עולות "לבד" ו"בלי צנזורה"... אבל הוא לא יתן לסתירה פנימית לבלבל אותו. על זה נאמר במשפט העממי הידוע באידיש (ודומני שכבר אמרתי בעבר בהקשרים דומים) - "אם זה לא היה הטיפש שלי, הייתי צוחקת".

ומה לגבי הרשימה?

כמה אמיתות בסיסיות:

1. הרשימה אינה של "סגל האוניברסיטאות", למרות שיש שם הרבה מסגל האוניברסיטאות והמכללות בישראל, אולי כי נדרש מעט הגיון, ידע והבנה היסטורית כדי להבין שרק זו הדרך.

2. היא כוללת אותי - מס' 87. לא מסגל של שום אוניברסיטה. היא גם כוללת, למשל, את מס' 11 - אזרחית אמריקנית שהמטומטמים באתר לא שמו לב שלא רק שאינה "סגל" אלא אף יש שם ספק איום על חיי אזרחית אמריקנית שגרה בארה"ב, בשל דעותיה הפוליטיות הקשורות לישראל. מעניין מה יחשבו האמריקנים על איום כזה... אני מקווה שמנהל האתר יפגוש בהד לפרסום הזה, בפעם הבאה שהוא ינסה להיכנס לארה"ב.

3. הסתה היא עבירה שדינה מאסר.

מה שמשעשע ומסמל יותר מכל דבר את מה שאמרתי כאן, הוא שהרשימה הועתקה מאתר של תלמידי אקדמיה האוהד את הסרבנים, ביחד עם דברי התמיכה המובעים באתר המקורי:

"מביעים בזאת את נכונותנו לעזור ככל יכולתנו לסטודנטים שכתוצאה מסירובם לשרת בשטחים יתקלו בקשיים לימודיים, כלכליים או מנהליים ואנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים.
סטודנטים מוזמנים ליצור קשר עם כל אחד מהחתומים למעלה"

אז... תודה לאתר "ליכודניק" על פרסום הפנייה הזו, ואני מקווה שיותר ויותר יצטרפו לרשימה הן בחתימתם והן במעשה. אני רואה בשירות בשטחים מעשה לא מוסרי שנובע משטיפת מח לאומנית ומיליטריסטית, ואין בי טיפת הערכה לחיילים שאינם מסרבים להשתתף במלאכת הכיבוש או לפחות מביעים את התקוממותם נגדה, שכן היא משחיתה את חיינו כולנו. החייל שירה במפגין ישראלי לפני שבועיים, הוא רק סימפטום למחלה הרעה הזו שעולה היום מהאתר "ליכודניק", כי הוא עשה את מה שעושים שם כל הזמן - חיילים יורים באזרחים על חשבון חיינו והמוסר הקולקטיבי שלנו כעם.

הם מרגישים שזה בסדר ומותר להם, כי אתרים מפוקפקים כמו "ליכודניק" נותנים להם לגיטימציה....

קישורים:
הרשימה עם המלצות הקוראים לטיפול בבוגדים:
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=811
הרשימה עם הקופירייטינג המבהיק-מבריק של מנהל האתר "ליכודניק"
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1493

_____
מס' 87 ברשימה היא פובלציסטית ועורכת משנה של האתר הפמיניסטי www.haderech.co.il
http://nfc.co.il/archive/003-D-4509-00.html?tag=13-47-52

על מנת לסייע לאותם היסטוריונים עתידיים במלאכתם, ולהקל מן העומס שירבוץ על כתפיהם, ברצוננו להעמיד לרשותם חומר רקע אודות כמה מן הדמויות המככבות בזירה האקדמית בעת הזאת.

חטאיה של ישראל

דן בר-און, חבר המחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון, פרסם, לאחר פרוץ האלימות הפלשתינית בשנת 2000, מכתב למערכת בו קרא לשמאל הישראלי לארגן מסע הסברה נגד שירות בצה"ל, ולבתי-משפט בינלאומיים קרא להעמיד לדין אנשי צבא ישראלים.

בנימין בית-הלחמי הנזכר לעיל כתב סדרת ספרים ומאמרים בהם תיאר את ישראל כחֶברה מיליטריסטית מושחתת. באחד מהם, The Israeli Connection: Who Israel Arms and Why הוא מפתח תיאוריית קונספירציה לפיה ישראל מוֹכרת, לכאורה, נשק למדינות במרכז אמריקה ודרום אפריקה, כמו גם לשאח של איראן. בית-הלחמי מאמין כי היות שישראל הִנָה חֶברה קולוניאלית דכאנית, היא נרתמת ללחימה בדקולוניזציה ברחבי העולם כדרך להגן על עצמה. (לא עלה בדעתו של האיש שאולי ישראל מוכרת נשק על מנת לתחזק את תעשיותיה הצבאיות, על מנת לממן את התעשיות שייתנו בידה אמצעים ללחימה באויביה, להגנה על אזרחיה.) בספרו In Original Sins: Reflections on the History of Zionism and Israel מרחיק בית-הלחמי לכת. הוא הולך צעד אחד רחוק יותר מההיסטוריונים החדשים, וטוען נגד זכותם הלגיטימית של היהודים להגדיר עצמם כאומה. הוא יוצא נגד הציונות מיסודה ומכנה אותה אידיאולוגיית גזע עליון (ולמותר לציין את הקשר שבין כינוי זה לבין האידיאולוגיה הנאצית).

אורי בן-אליעזר, סוציולוג מאוניברסיטת חיפה, מבלה את רוב זמנו בניסיון להוכיח שישראל היא חברה מיליטריסטית ושהפיכה צבאית ממשמשת ובאה. אוצר פרסומיו מונה שלושה מאמרים, אחד מהם עוסק בסוגיית ההפיכה הצבאית בישראל, וספר אחד The Making of Israeli Militarism .

שמו של חיים גורדון, הנמנה עם חברי סגל בית-הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון, עלה לכותרות כאשר חתמו שלושים וחמישה מעמיתיו על עצומה שקראה להעמידו לדין משמעתי בגין הפרת כלליה האקדמיים של האוניברסיטה. נראה שגורדון, במהלך הרצאותיו, נהג להשתמש בלשון הפוגעת בנשים ובקבוצות אתניות, בפרט ביהודים יוצאי עדות המזרח וביהודים ממוצא רוסי. הוא נהג להעליב את עמיתיו באופן קבוע ולנהל דיונים פוליטיים במהלך שיעוריו. גורדון נהג להזמין חברי כנסת ממפלגת חד"ש לשאת דברים בפני תלמידיו, מבלי לדאוג לכך שגם דעות אחרות תישמענה. תלמידים התלוננו על כך שגורדון הענישם על שהתנגדו לדעותיו. הסיפור על שלטון האימים של גורדון בכיתות הלימוד הגיע לעיתונות כשתלמידיו הקליטו כמה מהרצאותיו השערורייתיות. גורדון העניק ריאיון לטלוויזיה בו אמר שיֵצא לחגוג אם לאריאל שרון יהיה התקף-לב, ושלדעתו בנימין נתניהו הוא חלאה. את מתיישבי יש"ע כינה בני-זונה.

נווה גורדון, המלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת בן-גוריון, ידוע במאמרים שפרסם בכתבי-עת מרקסיסטיים, ב- Journal of Palestine Studies ובכתבי-עת קיצוניים נוספים. הוא טוען שהוא מומחה בנושא עינויים. את הכיוון הפוליטי שלו ניתן ללמוד ממכתב למערכת שפרסם בעיתון הארץ (עליו חתם גם יגאל ברונר מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת ת"א), בו כתב שישראל וברק מבינים רק אלימות, ולכן על הערבים להמשיך ולהפעיל אמצעי זה. הוא עצמו אינו רופא, אך הוא עומד בראש "רופאים ישראלים-פלשתינים למען זכויות אדם". הוא כתב מאמר ארוך בשבחו של נורמן פינקלשטיין, בכיר מכחישי השואה היהודיים.

ברוך קימרלינג, פרופסור לסוציולוגיה אנטי-ציוני מהאוניברסיטה העברית וחבר מפלגת חד"ש. בכתבה שפרסם ב הארץ, קרא לפלשתינים להחריף את האלימות על מנת לזכות בוויתורים מצדה של ישראל. שעות ספורות לאחר פרסום הדברים פוצץ עצמו מחבל מתאבד סמוך לאוטובוס בירושלים. מאוחר יותר הסביר קימרלינג שאהוד ברק אשם באלימות הפלשתינית, משום שלא השכיל לוותר לאש"פ.

ליוסי מרט, גיאולוג ימי מאוניברסיטת חיפה, יש כמה רעיונות מעניינים. מרט טוען שעל סמך ראיות מתחום הגיאולוגיה, התנ"ך כולו מופרך. מרט ממשיך ואומר שארץ ישראל אינה קדושה עבור היהודים כולם, ושכל ניסיון מטעמם של רבנים לתאר את הדברים באופן מסולף הנו בבחינת פשע. הוא מסכם ואומר: "ברור עד כמה אותן הצהרות של רבנים בדבר קדושתה של ארץ ישראל תרמו לרצח רבין, גם אם בעקיפין".

בני מוריס מאוניברסיטת בן-גוריון, שחקן מוביל בליגת האנטי-ציונים האקדמיים שבנגב, ידוע בעיקר בשל טענתו שמלחמת 1948-1949 היתה מלחמה בה גולית החזק והחמוש יצא נגד דוד הערבי, החלש והמסכן. במשך השנים עשה הכל על מנת לעוות ולסלף את העובדות, בנסותו לנמק את טיעוניו. לדעתו של מוריס הערבים היו, מאז ומתמיד, מתונים ושוחרי שלום, בעוד היהודים הם האכזריים, הקולוניאליסטים והתוקפנים העושים הכל על מנת לטרפד את התפתחותם של יחסי אחווה ורעות. בפרסומיו הרבים מתוארת ההיסטוריה של ישראל כרצף של מתקפות חסרות סיבה.

אילן פפה מאוניברסיטת חיפה הוא אולי המגמתי ביותר מבין ההיסטוריונים החדשים. שלא כמו מוריס, הטוען לכך שהוא מסתמך על ראיות ומציג עובדות, פפה בז לצורך לבסס את טענותיו כלפי ישראל על עובדות וטוען שיש לכונן נראטיב פלשתיני. כמעט כל פרסומיו של פפה הם בגדר הכפשות ישראל המובאות ב- Journal of Palestine Studies. כחבר פעיל בתנועת חד"ש, התמודד פפה על מועמדות לכנסת. למעשה הוא רואה את עמדתה הרשמית של חד"ש (בדבר חזרתה של ישראל לגבולות 1949 וחלוקת ירושלים) כמתונה מדי. הוא קרא לחד"ש לנטוש את רעיון "שתי מדינות לשני עמים" לטובת חתירה להרס מוחלט של ישראל ולהקמתה של מדינה יחידה – פלשתין. השבועון החיפאי כלבו פרסם כתבה אודות פפה המצטרף למפגינים ערבים ומאשים, יחד עם אותם סטודנטים, את אהוד ברק ברצח ילדים.

יואב פלד מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת ת"א הגיע לכותרות בשנת 1997 לאחר שאחייניתו נרצחה בפיגוע התאבדות בירושלים. בקול גדול הזמין פלד את דובר אש"פ להשתתף בהלווייתה של הנערה, ובהלוויה עצמה הסביר שבמותה אשם לא אחר מאשר ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. פלד הביע את דבריו בפני העולם בכתבה שפרסם ב טיימס של לוס אנג'לס, שם טען שנתניהו הוא הגורם לטרור הפלשתיני.

גבריאל פיטרברג, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון, הוקיע ביקורת שפורסמה נגד ההיסטוריונים החדשים בה נטען כי הם סטליניסטים. הוא טען שהכותב סובל מ"בעיות רגשיות". שמו הופיע על עצומות שהוגשו על-ידי ערבים שניסו לגייס תמיכה בעזמי בשארה, לאחר שזה נסע לסוריה להשתתף באירועים שנערכו שם עם מותו של חאפז אל-אסאד, ובנוכחות נשיא סוריה ומנהיג החיזבאללה קרא לחזק את ה"התנגדות" כלפי ישראל.

אורי רם הוא היסטוריון חדש במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת באר- שבע. הוא ידוע בעיקר בשל הטענה שהשמיע, על-פיה זכותם של היהודים לחיות בפלשתין אינה עולה על זכותם של האנגלים לחיות בהודו.

ישראל שחק, שנפטר לאחרונה, שימש כפרופסור אמריטוס לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא היה אולי האנטי-יהודי שהתבטא באופן הגלוי ביותר מבין האקדמאים הקיצונים בישראל. במהלך מרבית הקריירה שלו קידם ועודד אנטישמיות. כתביו מפארים את אתרי האינטרנט הניאו-נאציים ברחבי העולם, כמו גם את אלה של מכחישי שואה למיניהם. (הביטוי אנטישמי יהודי נשמע כאוקסימורון, אך שחק מוכיח שלא כך הדבר.) הוא הלך צעד אחד מעבר להסכמה עם העמדה הערבית, מעשה שכיח בקרב חבריו השמאלנים הישראלים, ואף מעבר לאנטי-ציונות האופנתית, ויצא בגלוי בדברי שנאה ושטנה נגד היהדות ונגד יהודים. הוא טען שהיהדות היא מקור הרוע הגורם לרוב הבעיות מהן סובל העולם. כתביו נעים סביב הרעיון שהיהדות הִנָה צורה גזענית של שנאת גויים אי-רציונלית. לפי שחק, הרמב"ם לדוגמה, היה שונא גויים מובהק, והיהודים הם מעריציו של השטן. לספרו של שחק, Jewish History, Jewish Religion, מבוא שחיבר גור וידאל, המנצל את הבמה להלום באמריקאים היהודים ולהאשימם בכך שהם מנצלים את הכלכלה האמריקאית ומשתמשים בה על מנת לשרת את ישראל ולהוקיע את "היהדות הרודנית". שחק ראה בישראל "מדינת טרור". אין זה מפתיע שכתביו מתפרסמים באתרי אינטרנט של ארגונים ניאו-נאציים, של מכחישי שואה למיניהם ושל קבוצות איסלמיות רוויות שטנה. בין האתרים הניאו-נאציים המציגים את כתביו ניתן למנות את "Jew Watch" , את "The Historical Review Press" ואת "The Campaign for Radical Truth in History".

אורן יפתחאל, גיאוגרף מאוניברסיטת בן-גוריון, כתב יחד עם אסאד גאנם מאוניברסיטת חיפה, העוסק במדע המדינה, מאמר בהארץ בו מציעים השניים ליהודים לחבור לפלשתינים בחגיגות יום האדמה, לצעוד יחדיו, לצאת נגד ישראל ולהוקיע את הציונות. יפתחאל גם טען שהקריאה ליהודים ליישב את הגליל היא בבחינת "גזענות טהורה". לדעתו יש לראות בישראל דיקטטורה, כל עוד הפלשתינים המתגוררים מחוץ לגבולותיה מנוּעים מלהשתתף בבחירות. הוא מוסיף וטוען שממשלה התלויה בקולותיהם של ישראלים המתגוררים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה אינה דמוקרטית, ועל כן יש להפילה (הוא לא מפרט כיצד יש לעשות זאת).

משה צימרמן, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית, התפרסם בישראל בשל הדברים שאמר אודות היהודים המתגוררים מחוץ לקו הירוק, אותם כינה נאצים (ואת ילדיהם "היטלריוגנד"). את המתנגדים להסכמי אוסלו הוא משווה לנאצים. כשכינה מספר חברי כנסת "חקייני נאצים", הם תבעו אותו ובית-המשפט ברחובות הרשיעו בספטמבר 2000 בהוצאת דיבה.

"הקמת מדינת ישראל היא קטסטרופה", כך אמר הערב מרצה מאוניברסיטת
בר אילן, ד"ר מנחם קליין, ברהצאה שנשא בשטרסבורג, צרפת, בנושא
הבנות ז'נווה. קליין ביקש בהרצאתו סיוע מהאיחוד האירופי לקידום
יוזמת ז'נווה.

בדיון, שהתקיים במועצת אירופה, השתתפו חברי הכנסת חיים רמון,
מיכאל איתן ויורי שטרן. בעקבות כך הודיעו הח"כים כי יתבעו לקיים
ברור בועדת חוץ וביטחון בדבר "הפעילות המדינית החתרנית של ישראלים בפורומים בינלאומים".

(אילן מרסיאנו)
(28.01.04, 19:56)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2866478,00.html

דובר מטעם ''הבנות ז'נבה'': הקמת מדינת ישראל זו קטסטרופה

כך התבטא ד"ר מנחם קליין מאוניברסיטת בר-אילן וחבר נתיבות-שלום/שלום-עכשיו בוועדה המתקיימת בשטרסבורג בהשתתפות פלשתינים; ח"כ איתן התרעם וסירב ללחוץ את כף ידו; חברי הכנסת איתן ושטרן יתבעו להעביר המקרה לדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת.
28/01/2004 | רנית נחום-הלוי

ד"ר מנחם קליין מרצה בכיר למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן, התבטא הערב בחריפות נגד ישראל. בדבריו בוועדת המשנה למזרח התיכון בשטרסבורג-צרפת אמר ד"ר קליין: "הקמת מדינת ישראל ב-1948 זו קטסטרופה". קליין ביקר גם את מדיניות הממשלה וגדר ההפרדה.
התבטאותו הפתיעה והדהימה את חברי הכנסת מיכאל איתן (ליכוד), חיים רמון (העבודה) ויורי שטרן (האיחוד הלאומי) שנכחו בוועדה. במקום פרצו חילופי דברים קשים בין חברי הכנסת לד"ר קליין אשר תועדו במצלמות הטלוויזיה.

חברי הכנסת המשתתפים בוועדה הופתעו למצוא, כי בסדר יומה של הוועדה במועצת אירופה, הוכלל דיון בהבנות ז'נבה. מבירור שנערך עם יו"ר הוועדה עלה, כי יוזמי הבנות ז'נבה פנו אליו וביקשו לאפשר להם להציג את הנושא במסגרת דיוני ועדת המשנה.

ח"כ איתן: "ההפתעה הפכה לתדהמה ולמחאה כאשר הדובר הישראלי מטעם הבנות ז'נבה, ד"ר מנחם קליין, הרצה על הבנות ז'נבה תוך הצגת עמדה אנטי ישראלית חריפה. בין השאר כינה את הקמת מדינת ישראל ב-48' כקטסטרופה. הוא גינה את מדיניות הממשלה בלבד והקמת הגדר במיוחד, וביקש סיוע מהפרלמנטרים העויינים ביותר את מדינת ישראל על-מנת לקדם את היוזמה".

בתום הדיון, קרא לעברו ח"כ איתן: "תתבייש לך, האסון של 1948 נתן לך בית לחיות בו ומשכורת להתפרנס ממנה". בהמשך סירב ח"כ איתן ללחוץ את כף ידו המושטת של ד"ר קליין. גם חברי הכנסת רמון ושטרן מתחו ביקורת על סגנון דבריו של ד"ר קליין.

חברי הכנסת איתן ושטרן הודיעו, כי יתבעו לקדם בירור בוועדת החוץ וביטחון של הכנסת בדבר פעילות מדינית חתרנית של ישראלי בפורומים בינלאומיים. גורמים במשרד החוץ הביעו אף הם תרעומת על הופעות אנטי-ישראליות של ישראלים בפורומים אירופאים שונים.

"אנו נתונים למתקפות קשות בזירה האירופאית, שבה בדרך כלל הגישה למדינת ישראל ביקורתית מאד. והנה, נפתחת חזית נוספת מבית כשדוברים ישראלים חוברים לגורמים העוינים ביותר את ישראל ומסייעים להם".
הוסיף ח"כ איתן.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-39135-00.html?tag=20-24-25

October 10, 2004
EDITORIAL

Who Needs a Jewish State?

The second intifada, or Palestinian war on Israel, is 4 years old. Although it has featured guns and suicide bombs, it has failed just like the first intifada, in 1987-93, which featured rocks and Molotov cocktails. For every dead Israeli, there are three dead Palestinians. Thousands have been injured. Thousands more have been turned into refugees by Israel's unsubtle policy of avenging suicide bombs by destroying the houses of the bombers' relatives. The Palestinian economy — near totally dependent on wages from jobs in Israel — is a shambles, as Israel quite understandably has become choosier about who it lets in.

http://www.latimes.com/news/opinion/editorials/la-ed-izpals10oct10.story

1. המאמר המלא

כניסה ללינק דורשת הרשמה, לכל אותם אלה שמנויים רק על דבקה ולא נרשמו ל- L.A. Times - להלן מאמר המערכת המלא.

October 10, 2004
EDITORIAL

Who Needs a Jewish State?

The second intifada, or Palestinian war on Israel, is 4 years old. Although it has featured guns and suicide bombs, it has failed just like the first intifada, in 1987-93, which featured rocks and Molotov cocktails. For every dead Israeli, there are three dead Palestinians. Thousands have been injured. Thousands more have been turned into refugees by Israel's unsubtle policy of avenging suicide bombs by destroying the houses of the bombers' relatives. The Palestinian economy — near totally dependent on wages from jobs in Israel — is a shambles, as Israel quite understandably has become choosier about who it lets in.

The headlines have obscured one remarkable positive development: Israel's acceptance in principle of a Palestinian state. Even Prime Minister Ariel Sharon — the most anti-Arab of all Israeli politicians — accepts it, in principle. In fact, he is building a barrier that looks like his idea about where Israel's border with this state should be.

Palestinian leaders are flummoxed. And some of them are abandoning the two-state solution — Israel and Palestine, side by side — in favor of a one-state solution: a single, secular state in which Jews and Arabs would live in democratic harmony. This idea is percolating through the Western intelligentsia and even into left-wing circles in Israel.

So what is the problem? It's that such a state would not be Jewish. The premise of Zionism — the premise of Israel — is that Jews need and deserve their own state. Israel has always been slightly disingenuous about this, boasting that Arabs living in Israel proper (i.e., not the disputed territories) enjoy full civil equality. This is possible only because so many Arabs fled or were driven out when the Jewish state was declared in 1948.

A single state encompassing Israel and the disputed territories would reinvent this problem. It would bring the descendants of many 1948 refugees back into the fold, along with other Arabs. The higher Arab birthrate would make Jews a shrinking minority.

Many Americans might ask, so what? The United States prides itself on being a melting pot of different races, ethnicities and religions. But most countries are more like Israel. They define themselves ethnically or religiously or (like the surprising new states that popped up out of the dying Soviet empire) by some ancient and long-suppressed geographical chauvinism. Nations are, in political scientist Benedict Anderson's memorable phrase, "imagined communities," and the imagination takes many forms.

Good fences make good neighbors, as Robert Frost famously put it. In 1947, the same year Britain abandoned Palestine, it also left the Indian subcontinent. But first Britain divided the area into two nations: India for Hindus and Pakistan for Muslims. The result hasn't been blissful. But there hasn't been an all-out war for 33 years. A one-state solution would have been nastier.

Israel must remain a Jewish state, and to do that and be a democracy as well, it must always have a Jewish majority. That has been a limit on the imperial ambitions of some of Israel's less-attractive leaders. It is also a limit on what the world and the Palestinians can expect Israel to accept.

It took the Israelis decades to accept the idea of a Palestinian state next door. They saw it as a staging ground for conquest and elimination of the Jewish state. The "single-state" solution would achieve that same illegitimate goal by more decorous means.

http://www.latimes.com/news/opinion/editorials/la-ed-izpals10oct10.story

*****

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
38384 הודעות 11:10 10.10.04

אם ד''ר ישראלי בפרט ואחרים בכלל מדברים שהייתה טעות
הסטורית שהקמתה של מדינת ישראל אז מה לנו כי נלין ???

גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5084&forum=gil&omm=0

ד"ר מנחם קליין מבר אילן
146. מרצה ישראלי בהרצאה בצרפת: הקמת מדינת ישראל היא קטסטרופה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=146&viewmode=

153. מהרסיך ומחריביך ממך יצאו ''האקדמיה בישראל''.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=153&viewmode=

154. האקדמיה/האוניברסיטאות הן אבי אבות הטומאה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=154&viewmode=

155. האקדמיה הישראלית כבסיס שחיתות !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=155&viewmode=

5.3.04: חברי המשלחת הישראלית בהרצאה בפריס
148. חברי המשלחת הישראלית מהשמאל הקיצוני בהרצאה בפריס!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=148&viewmode=

פרופ' אילן פפה וכנופייתו

נעמי קליין מקדמת את ספרה האחרון "דוקטורינת ההלם"
בישראל ,הסופרת היא מבקרת חריפה של ישראל וקראה בין היתר
להחרים אותה.

Q
חבר מתאריך 8.10.01
יום ראשון ו' בתמוז תשס''ט 17:36 28.06.09

22. היא לא יהודיה...

אמא שלה במאית קולנוע פמיניסטית/פציפיסטית מפנסילבניה אשר היגרה
לקנדה מארה"ב בשנת 1967, כמחאה על מלחמת וייטנאם והיא לא יהודיה.

darwin
חבר מתאריך 7.5.08
יום ראשון ו' בתמוז תשס''ט 17:24 28.06.09

15. ראיון איתה במוסף הארץ בששי שעבר


http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1095583.html

יורד ים
חבר מתאריך 2.9.06
יום ראשון ו' בתמוז תשס''ט 17:47 28.06.09

27. יהודיה

קליין, בת 38, גדלה במונטריאול כבת לשני הורים יהודים,
שהצטרפו לתרבות המחאה האנטי-ממסדית של שנות ה-60. אביה,
מייקל, למד רפואת ילדים, השתתף בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם
והצטרף לארגון רופאים למען אחריות חברתית. אמה בוני
למדה קולנוע בקליפורניה והשתייכה
מקור:
http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1095583.html

האם יש לה קשר לד"ר מנחם קליין הבוגד הנאלח?? תזכורת:

ד"ר מנחם קליין מבר אילן

"כך התבטא ד"ר מנחם קליין מאוניברסיטת בר-אילן וחבר נתיבות-שלום/שלום-עכשיו בוועדה המתקיימת בשטרסבורג בהשתתפות פלשתינים; ח"כ איתן התרעם וסירב ללחוץ את כף ידו; חברי הכנסת איתן ושטרן יתבעו להעביר המקרה לדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת."
מקור:
146. מרצה ישראלי בהרצאה בצרפת: הקמת מדינת ישראל היא קטסטרופה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5084&forum=gil&viewmode=all&keywords=קליין#146

=======

"מולם, הישראלים. ביילין וחבורתו המתוגברת בנחמה רונן ועמוס עוז. הגיעו לשם אמנון ליפקין-שחק, שלמה ברום, אברום בורג, ג'ומס, עמרם מצנע, רון פונדק. היה, כמובן, אלוף-משנה (במיל') שאול אריאלי, היה דניאל לוי, בנו של הלורד מלונדון, שהתגלה כנושא ונותן קשוח. היה גם ד"ר מנחם קליין, מי שניהל את המו"מ על ירושלים כל הזמן הארוך הזה, היה האלוף (במיל') גדעון שפר".

"חבר הכנסת רומן ברונפמן, נחום פונדק וד"ר מנחם קליין (חבר ב"קואליציית השלום") דנו עם הנציגים הערבים, בהם הגנרל תחסין שורדום, שהיה מפקד חיל האוויר הירדני, ונציגי משרד החוץ הקנדי, שנתן את חסותו לכינוס, בוועידת השלום האלטרנטיווית. הקבוצה המכונה "פורום לואיזיאנה" מתכננת לכנס בקרוב את נציגי ישראל, הפלשתינאים, מצרים וירדן עם נציגי ה"קוורטט", יפאן וקנדה. הם יזמינו גם את סעודיה ומדינות המפרץ והמגרב וגם אישים בעלי עניין בתהליך השלום דוגמת ביל קלינטון ונלסון מנדלה".
מקור:
4. בן כספית חושף כיצד בושל מסמך ג'נווה - מרתק !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5578&forum=gil&viewmode=all&keywords=קליין#4

======

"יוסי בילין הוא חוליה בשרשרת המתנגדים למדינת ישראל, כמדינה לעם היהודי, בה ראינו לאחרונה את החוליות אברהם בורג וד"ר מנחם קליין, אך עושה זאת בצורה שקטה, משכנעת ואינטליגנטית מחבריו המיליטנטיים".
מקור:
81. מ''ברית שלום'' ועד ''יחד'' = תנועתו הנוצרית של ביילין !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5019&forum=gil&viewmode=all&keywords=קליין#81

=======

"כדי להצדיק את האוזורפציה הזאת של כוח השלטון הומצאה האידיאולוגיה של הפעולה האזרחית מבית מדרשו של המכון לדמוקרטיה, שהעומד בראשו משתכר כ-130 אלף שקל בחודש. לאחרונה שמענו את אנשי ז'נבה, כמו ד"ר מנחם קליין, משתמשים במושג הזה – "פעולה אזרחית" –כדי להצדיק את ההפרה הגסה מצידם של ריבונות השלטון החוקי".
מקור:
72. חשיפה על פעולותיו של אמנון ליפקין שחק..............
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5019&forum=gil&viewmode=all&keywords=קליין#72

פרופסורים העובדים במוסדות אקדמאיים בישראל. פועלים כעלוקות אשר מוצצים את לשד האומה, חיים מכספי משלם המסיים ויוצאים בכל פעם מחדש להוציא את דיבת הארץ.
מאת: אריק זיו

האקדמיה בישראל הפכה לקרקע המניבה עבריינות ושידול לעבריינות, תחת חופש הביטוי גדלה בחממה של "האקדמיה בישראל" הכנופיה שמהווה כגייס חמישי במדינת ישראל.

הכנופיה הזאת משתפת פעולה עם רוצחים וטרוריסטים ההורגים בנו.
רוצחים ילדים בדרך לבית הספר, שוחטים נערים ונערות היושבים בבתי הקפה, מרטשים אזרחים הנוסעים באוטובוסים,משפחות שלמות נמחקות כאשר יושבים לאכול במסעדה ארוחה משותפת.
מלון פארק נתניה , דולפינריום, קניונים, קיבוצים, חיפה, חדרה, עפולה, בית שאן, תל אביב, יפו, אשדוד, ירושלים, במחסומים, באר שבע, אשקלון,רמת גן, הר הצופים, ועוד מקומות אשר הדם ניגר בם.

הכנופיה הזאת ממומנת ע"י מדינת ישראל האבסורד הוא שאנחנו כמדינה ממשיכים לתת להם חמצן בצורה של תלוש משכורת ותנאי פנסיה מפליגים וכן תחת תקציבי מחקר עצומים כאשר באופן שיטתי הם משתמשים באמצעים שהמדינה מקצה לכנופיה הזאת לחבור לכל גורם המצהיר כי הוא בעד השמדת מדינת ישראל.

הכנופיה האקדמית הזאת מזמן כבר לא עשב שוטה הכנופיה האקדמית שווה לסל רקוב אשר מנסה לגרום לרקב גם לתפוח הבודד אשר נשאר שפוי .

כעת מתפרסמת עצומה על החרמת האקדמיות בישראל ומי בין החתומים חברי "הכנופיה האקדמית"להלן הרשימה:

עם הפרופסורים הישראלים החתומים בעצומה נימנים: דן רבינוביץ' מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב; פרופ' ווסלי אלנה, מאוניברסיטת תל אביב; פרופ' ראיינהרט טיאנה מאוניברסיטה תל אביב; פרופ' לבלשנות גיורא רחל מאוניברסיטת תל אביב; אבן ענת, יוצרת סרטים ומרצה ממכללת קאמרה אובסקורה; פרופ' רא'ד בסאם מהמחלקה לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים; פארג'ואן עמנואל פרופ' למתמתיקה מהאוניברסיטה העברית; דולב דיאנה ממכללת ויצו בחיפה; פרופ' פאפה אילן מאוניברסיטת חיפה; פרופ' לסוציולוגיה קראוס ורד מאוניברסיטת חיפה; ריבה באחראק, פסיכולוגית קלינית ממכללת בית ברל וקאווריקאן נאדרה ממכללה בירושלים.

צריך לשים לב כולם ממומנים ע"י המדינה!
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=2325

@ בקישור: נמצאים עוד דוגמאות לרקב אשר נמצא באקדמיה.
ראה קישור מצורף...
פרופ' בישראל תומכים: בהחרמת האקדמיה בישראל
http://daf.likudnik.co.il/Front/Pages/pages.asp?id=392

מהן מקורותיה האפשריים של השחיתות בחברה הישראלית

הייתי מציע לבחון את התרבות החברתית של העם היהודי בגולה כמקור אפשרי לשחיתות שפשתה בארץ ישראל מאז החל הניסיון ליצור ממלכתיות ישראלית חדשה. החברה הגלותית חייתה בקהילות קטנות בכפרים, עיירות וגטאות. הקהילה היהודית פעלה במסגרת של שתי מערכת שלטון נורמטיביות: הראשונה, הוולונטרית, המתאפיינת בפסוק: " עשה לך רב" ובפסיקות ההלכתיות שיצרה מערכת זו כולל בדברים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו.

המערכת השנייה "משפט הגויים" או המערכת בפורמלית של המשפט והחוק, הייתה מערכת שהיהודי ולהילתו ראו בה רע הכרחי ומידת האמון שבה הייתה מוגבלת ביותר. יהודי שפנה לערכאות הגויים היה מוקצה מקהילתו כמנודה. עם תחילת תקופת ההשכלה באירופה החלו יהודים שמאסו במסגרת "החונקת" לכאורה של הקהילה היהודית להינתק ממסורות הדת, ותהליך זה על גלגוליו השונים "עלה" גם לארץ ישראל עם יישובה מחדש בסוף המאה ה- 19 כדי להצטרף לישוב היהודי הישן שלא ניתק מארץ ישראל כל הדורות.

המבנה הקהילתי הדתי, יצר מחנאות וחלוקה של משאבים כלכליים מוגבלים שנסמכו על תרומות ונדבנות של עשירים. "החלוקה" הייתה בסיס הקיום הכלכלי ומקור העושר היחסי והכוח הפוליטי של קהילות היהודים בעת החדשה. אם תרצו תוכלו למצוא "בחלוקה" את התשתית החברתית כלכלית שהונצחה מאז ומתמיד בישוב היהודי בא"י בכלל, וביורשתה, במדינת ישראל המודרנית, בפרט. יתרונה הגדול של תנועת השמאל הציונית, פועלי ציון וגלגוליה למפא"י, אחדות העבודה, מפ"ם מרץ ומק"י, שהיא ידעה למסד את השלטון כבר מראשית תקופת המנדט והיא מחזיקה בו ללא עוררין עד עצם היום הזה (להוציא תקופות מעבר החל מ- 1977 בהן "הימין" קיבל את השלטון הפורמלי, אבל בפועל נותר הממסד הציבורי, האקדמי, החינוכי, החברתי והשלטוני של ישראל בידי האליטה השלטת של השמאל.

לענייננו, השחיתות של מערכת המשפט היא חלק מהתרבות של "החלוקה" שהונצחה במשטר של מדינת ישראל. זוכרים כשפנו ללוי אשכול המנוח ודברו אתו על שחיתות של אנשי מפא"י בשלטון מה הייתה תשובתו: "לא תחסום שור בדישו". שופטי ישראל שעלו למשרתם הרמה באמצעות שיטת המינויים המושחתת והדיקטטורית של המושל האמיתי במדינה –הפרופסור אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון, אינם יכולים לשפוט אחרת מאשר מצוות רבם – רב הקהילה החילונית של השמאל הישראלי שהוא לא רק מפרש את חוקי הפרלמנט אלא מחוקק עליהם תשתיות משפטיות שלא נקבעו כלל על ידי העם – הריבון, לכאורה מחוקק החוקים באמצעות הכנסת.

הפרקליטות הוא מחלקה של שלטון הרב אהרון ברק על ישראל – שלטון עריצות משפטית שבה אין משמעות לאבחנה שבין אחריות לסמכות. מחוקק ואיש הרשות המבצעת נבחרים כל 4 שנים על ידי העם והחלטותיהם ומעשיהם עומדים לביקורת נוקבת. הפרקליטות כגוף של הרשות המבצעת, ובית המשפט העליון לקחו על עצמם סמכות-דיקטטורית שאין מאחוריה אחריות למעשים הנובעים מהם. אם תרצו, זו מקור השחיתות ואבי אבות הטומאה של השחיתות במדינת ישראל ומקורות אובדנה הפוטנציאליים כמדינה בה יש הפרדה בין הרשויות. שלטון החוק בישראל הוא שלטון אנטי-דמוקרטי, והוא מבוסס על אפלייה בין קהילות הרבנים של השמאל הישראלי לקהילות הרבנים האחרות. קחו דוגמא אחת להדגמת השחיתות אותה הנהיג אהרון ברק בבית המשפט העליון.

זיכויו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה רבין לשעבר, שבס, מאשמת שחיתות וקבלת שוחד במרמה ובהפרת אמונים, שאותם אפילו הפרקליטות לא יכלה לשאת. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו, אך אפשר לו להישאר חופשי עד לשמיעת ערעורו בעליון. לו היה בוזגלו נבחן במצב דומה, האם גם כאן היה האיש ממתין לערעורו בביתו, או מבלה את עתותיו בין כותלי הכלא?

אהרון ברק קבל את ערעורו של האיש וזיכה אותו מכל אשמה.

לעומת זאת זיכויו של קב"ט הישוב ביתר במחוזי ירושלים, לאחר שנאשם בהריגת ילד ערבי שזרק אבנים (אחריו רדף כדי לעוצרו) והראיות שהיו בידי התביעה לא נתקבלו על ידי בית המשפט כמכריעות משפט פלילי, הובילו את הפרקליטות לערעור בעליון. בידי התביעה היו ראיות שהוכיחו כי הנאשם לא יכול היה לפגוע בילד, וכי הדר' יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית שקר בעדותו והתאים את העובדות לכתב האישום. אותו דר' היס קיבל ומקבל מהפרקליטות גיבוי משפטי וחסינות מלאה על סדרה של מעשים מסמרי שיער של מכירת חלקי גופות,, עשיית רווח שלא כדין וגניבה, אבל הפרקליטות, כמו בפרשת ניצב מזרחי – מגבה ומחפה על חברי קהילתה המשפטית –כי זו השיטה – ואם השחיתות מתחילה בפרקליטות היא איננה נעצרת בבית המשפט העליון, ודורית בייניש – פרקליטה מושחתת מפרשת רצח רבין שמגיעה לעליון, שם היא מייסדת שחיתות עמוקה "ועליונה" יותר בפסיקותיה.
{כבר יש שיר חדש שמזומר במדרגות הפרקליטות: "בייניש מחכה לעדנה האי יא יאי, שתחכה ולא תזוז האי יא יאי, היא תבוא 100 אחוז אי יא יאי…. על פי מילות השיר נאצר מחכה לרבין..}

המשפטן, הפרופסור אליאב שוחטמן שפנה לבג"ץ בערכאת ערעור של משפטנים על פי החוק לערער על החלטת בית המשפט העליון בפרשת קב"ט הישוב ביתר, לא נענה עד היום– כי החוק במדינת ישראל נרמס והמערכת הושחתה עד עומק יסודותיה בידי רבני ועד הקהילה השמאלנית הזו הממשיכים לשלוט במדינת ישראל, ואף כופים על ראש ממשלתה החלטות רמות דרג לטעמם – אם הון משחית שלטון אצלנו גם החוק והמשפט המוטים, מובילים לחורבן העם והאמון בשלטון.

נ.ב: , אצלנו השחיתות של מפא"י כבר לא פופולרית:
אומרים היום: כשיש חברים כבר לא צריך פרוטקציה....

מאת: יוסי בלום הלוי פסח – תשס"ד

ומדוע האקדמיה דווקא?

הפעילות האקדמית והמחקרית הינה מוקד וצומת מרכזית בכל חברה לריכוז והוראת עיקרי הידע שהצטבר בכל התחומים המוסדיים, הניהוליים והאירגוניים במערכות החברה, בתחומי המדע והטכנולוגיה ובתחומי הרוח האנושיים. כמו-כן הינה צומת מרכזית להפקת ידע ומושגים חדשים והזנתם לתחומי עשייה מרובים.

מכאן שהאקדמיה הינה מבוע עיקרי להפקת והזרמת כלי התמודדות, ידע, המשגה ואירגון, ועקב מרכזיותה לקיום ולהתקדמות האנושית, החברתית והמדינית, היא גם מבוע עיקרי להפצת נורמות, או אקלים נורמטיבי. אלה מקרינים לכל תחומי החיים והמוסדות במדינה.

כאשר החברה מסואבת ומושחתת, כרומניה של צ'אושסקו או ברית המועצות הבולשביקית, הרי שהאקדמיה הופכת מקור מרכזי להפצת סאוב עצים, ובעיקר כמוקד פלגיאריסטי לגזילת רעיונות מאנשים מייצרי ידע (שהרי החברה תלויה באנשי מחשבה יוצרים) והעברתם לאנשי אקדמיה זריזים והולכי בתלם (או אף לגברת צ'אוצשקו שהיתה בעלת יומרות של מדענית, או לסטלין, שכתב ספר פילוסופי...). אפילו ברטולד ברכט, המחזאי הדגול שחי במזרח גרמניה, התיישר לפי האקלים המסואב סביבו, וביצע מעשי פלגיאט רבים תוך דחיקה לאשפתות של היוצרים המקוריים כפי שנחשף לאחרונה.

והרי הפעולה האנושית היוצרת היא הייחוד האנושי העיקרי של האדם בתורת בן מינו, והסאוב החברתי מכה קודם כל במישור זה, באופן המשרת הפצת ציניות ולגלגנות נוראה כלפי האנושי והיוצר שבאדם. דבר זה יוצר את האקלים האירגוני והנורמטיבי לכל סאוב באשר הוא באותה חברה.

שכן הגזל במוקד עמוק זה של הפעילות האנושית המובהקת ביותר, נוטה גם לקבור, להכפיש ולהוריד לאשפתות את קורבנות הגזל. כך, השטאזי המזרח גרמני רקם סביב יוצרים שנושלו (ושתוצריהם הועבר לאחרים) דימוי של אנשים על גבול הפסיכופטייה, האנטי חברתיות, הסובלים מהפרעות אישיות קשות. הנאצים, ברצונם להשפיל עם שלם, העבירו יוצרים יהודים גדולים (כליאו בק) לגטו טריזנשטאט שם עסקו במעין ריפוי בעיסוק תוך הצגתם כרפי שכל באופן בסיסי (וזאת תחת הכותרת: "הפיהרר מקדיש טירה נהדרת ליוצרים יהודים"...).

הצצה חטופה ל"אחורי הקלעים" של הגזל האקדמי השגור באופן מועצם בישראל, שמקפידים לשמור על דימוי ללא דופי שלו, תוך ראיית קורבנות הפלגיאריזם העצים החושפים טפח או שניים שלה כ"מאיימי המערכת" ה"נילחמים בה" כביכול עולה בספר של הקרימנולוג הדגול (חוקר הפשע) פרופ' שלמה גיורא שוהם:

"פרופסור באוניברסיטה, הידוע ב"סחיבת" רעיונות ממחקרי תלמידיו ובהוצאתם לאור תחת שמו, שאל את המחבר בחצי-צחוק "מה שלום עוזריך אשר כתבו לך את הספרים והמאמרים שהוצאת לאור בשנה האחרונה?"... (אלימות האלם, צ'ריקובר, גומא ספרי מדע ומחקר, 1984 ).

במקום אחר בספרו מציין הקרימינולוג "המחבר עקב מקרוב במשך תקופה ארוכה למדי אחרי שהמניפולציות המחושבות שלהם לגבי האחרים היו כמעט מושלמות. *פסיכופטים ממוסדים* אלה, שכמה מהם היו קצינים בכירים, פקידי ממשלה ו*אנשי אקדמייה* היו חסרי רגשות כמעט לחלוטין כלפי הזולת. הם פעלו תוך שכנוע שכל דבקות בזולת, תפריע להשגת המטרות המניפולטיביות שלהם. כוחם להשפיע על אנשים אחרים הוא עצום... הניתוק הרגשי שלהם"...

בסביבות שנת 85 זוכרני את אותו פרופסור בחוג לספרות באחת האוניברסיטאות, אשר ניתפס על חם מכייס את תלמידיו מארנקיהם - שוב, הפשיעה של אלה העומדים כביכול מעל לכל חשד. זוכרני גם את המאמץ לנפק לו חוות דעת פסיכיאטרית המציגה אותו כסובל מהפרעת התנהגות (קלפומנייה כפייתית) ואת תחושת חוסר האונים שלי נוכח הנבלות, שהרי הקלפטומן האמיתי סוחב מכל הבא ליד, ולאו דווקא מכייס ארנקים בלבד...

באוניברסיטה אחרת, כשסברו כי אדם רב רעיונות מנסה לקבל תמורה כלשהי עבור גזילתם, הרי ששני מרצים נקיים מכל חשד העידו עליו שהתחזה כקצין צה"ל. האיש נשמע לי בראיון כאדם רציונאלי וחכם ביותר, וככלל, יוצרים אמיתיים לא ניזקקים למעשי התחזות משונים, ומאופיינים בחוסן נפשי רב ואישיות אחראית (כפי שמראים מחקרים בנושא). אך הטפילה לכאורה של ההתחזות המשונה הזאת, נועדה להציגו כמעין "חוצן", דמות שולית, הסובל מהפרעות אישיות...
אבל הערונת - אם יש הסבר פשוט של גזל רעיונות, חלקם בעלי חשיבות מסחרית, כעומד מאחורי העדות ההיא, למה לדבוק בהסבר אקזוטי ומפולפל אודות התחזות חסרת פשר לקצין צה"ל? את העקרון הזה התווה אוקאם, אנגלי בן המאה ה-13 והעקרון אומר שאם יש יש הסבר פשוט והסבר מסובך ואקזוטי לתופעה מסויימת, יש להעדיף את ההסבר הפשוט.

דומה שתופעת הסאוב הזאת מייחדת למדי את ישראל, שכן ישראל דורגה על ידי משרד הסחר האמריקני כניצבת באחד המקומות הראשונים בעולם בגניבת קניין אינטלקטואלי. השאלה הנשאלת היא כמובן, אם בארזים אוכלת בכל פה שלהבת הפלגיאריזם, מה יאמרו אלה המפיצים קלטות מזוייפות? לפחות האחרונים לא קוברים את קורבנות הגזל. והרי אפילו אנשי מפייה, אפילו בחברת שודדים נותנים גמול כל שהוא על השקעה. אבל באקדמייה בישראל דומה שמתנהלת לעיתים פעולת כייסות רעיונית פשוטה, תוך קבירת קורבן הגזל. הדבר מפיץ סאוב עצים וציניות נוראה בכל פינות החברה.

דומה אם כן שהחלאה והשחיתות הקשה בישראל מתחילה ונעוצה בראש וראשונה בשחיתות אנשי אקדמייה מסויימים שבה לכאורה, הנותנים ממרום מעמדם, דוגמא שלילית קשה לנוער ומרבים את הסאוב האזרחי. דומה שמוסד המחקר האקדמי הישראלי הפך תכופות במקומות כאלה ואחרים לאיי נישות נכלים ושוד זכויות יוצרים עצים המקרינים כלפי הנוער וחינוכו.

המיתוס והטיוח: האמת אודות רמתם העלובה של פירסומים אקדמיים ישראלים

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=377613&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=378008&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0

ארץ חמדת אבות... ויצוא עכשוי: כאשר מורי הדור סורחים --
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-45489-00.html?tag=19-47-39
http://www.nfc.co.il/replyes/showReply.asp?id=349156&docID=45489&SubjectID=1

להלן המאמר "עליצותם של בכירי האדמיניסטרצייה" - מדוע בדיקת התלונות נגד ארבל לקחה 3.5 דקות; על מינויים לדירקטורים, מרצדס מזדמנת, וואדוז, צווארון פתוח ועוד . מקור ראשוני ועיקרי לשחיתות המתוארת הינו כאמור האקדמייה בעצם תפקודה החברתי כמבוע ליצירת כלי התמודדות, המשגה וידע, ובניגזר - נורמות - כך שזו עשוייה להפוך מקור עצים לסאוב קשה המקרין כלפי רוב תחומי חיינו, כפי שארע בישראל. זאת בניגוד בוטה לחזון ההרצליאני של חברה צודקת ופתוחה בעלת אקדמייה מתקדמת היונקת מרוח הליברליזם ולא החמס העריץ והאטוויסטי תוך כסות רטוריקה ריקה.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5851-00.html?tag=7-54-14

חניון תת קרקעי בן חמש קומות בניתו שנים ותעלה 870 מיליון דולר.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5874-00.html?tag=18-01-08

אוניברסיטת N.Y קוראת להחרים האקדמיות בישראל
http://rotter.net/forum/gil/5732.shtml

יצחק בם הלומד לתואר שני באוניברסיטה היוקרתית הרווארד, מצא עצמו בכנס שארגן גוף קיצוני המתקרא "צדק לפלשתין" בהשתתפות פרופסור ישראלי מכובד, נציג ערבי ופרופסור אמריקני אנטי ישראלי; המסקנות ברשימה שלפניכם

05/11/2004 | עו"ד יצחק בם |

----------------

בעולם האקדמי כיום אין קמפוס המכבד עצמו, שאין בו גוף אנטי-ישראלי העוסק בתעמולה פלשתינית. גם על אוניברסיטת הרווארד לא פסחה האופנה לאנטישמיות מודרנית נאורה ואני נזדמנתי לאחד הכנסים שארגן התא המקומי, "צדק לפלשתין" שמו. תחת הכותרת "פלשתין בין משפט לפוליטיקה" הופיעו בכנס פרופסור ישראלי, נציג ערבי ופרופסור אמריקני מהרווארד, "עוכר ישראל" מושבע ואוהד "העניין הפלשתיני". באתי לאירוע דרוך כולי בציפיה לחוויה בלתי שיגרתית.

הרי לא בכל יום נקרית לאדם אפשרות להציץ אל מעבר לקווי האויב. אולם, אם ציפיתי לדבר מה היוצא מגדר הרגיל ב-"גוב האריות" (או שמא בגוב השפנים) התבדתי. הכנס לא היה שונה מהותית מכנסים דומים שארגוני שמאל קיצוני ישראליים עורכים כדבר שבשגרה, למעט אולי נימה פרו-טרוריסטית של הדוברים הלא-ישראליים. אולם, כמה אמירות מדברי הכנס ראויות לציון ולציטוט ועשויות להשליך על הדיון הציבורי בישראל ולכן מן ראוי שתשמענה.

מטרת הכנס, כפי שהציגהּ המנחה, ערבי-ישראלי העושה דוקטורט בהרווארד, לא הייתה להצגת הצדק הפלשתיני (דבר זה נחשב כמובן מאליו), אלא לדון, מתוך פרספקטיבה משפטית, בשאלה מהם הנושאים הלגיטימיים למשא ומתן (מנקודת ראות פלשתינית). למעשה, הדוברים חרגו ממסגרת זאת והתייחסו בדבריהם לשני נושאים עיקריים - תפקידו של משפט ביישוב הסכסוך, תוך התמקדות בסוגיית הפליטים ושאלת השימוש בכוח.

ראשון הדוברים, פרופ' איל בנבנישתי מאוניברסיטת תל-אביב לא חרג ממסגרת השיח המקובלת בשמאל הישראלי. טענתו המרכזית הייתה, כי מטרתו של משא ומתן היא להגיע לפשרה, ובדרך אליה היאחזות בזכויות משפטיות והיצמדות לרטוריקה משפטית מעכבת את בניית הפתרון המוסכם. בדבריו, בנבנישתי יצא נגד עמידה מוחלטת על זכויות משפטיות במשא ומתן. היצמדות לריטוריקה משפטית מכתיבה את התוצאה מראש, בעוד שמשא ומתן דו צדדים מאפשר לצדדים ליצור לפתרון מוסכם אחר. בשאלת הפליטים הצד הפלשתיני טוען, כי זכות השיבה הנה זכות אישית מוחלטת של כל פליט ואין ההנהגה מוסמכת לוותר עליה. אולם, לדבריו של בנבנישתי, המשפט הבינלאומי הנוהג אינו תומך בפראפוזיציה, כי הדרישה לזכות שיבה מלאה אינה בת וויתור. כך, תכנית השלום של האו"ם בעניין קפריסין הציעה זכות שיבת פליטים בהיקף מצומצם מאוד ובצורה הדרגתית. משא ומתן כרוך בוויתור על טענות צודקות של שני הצדדים. בישראל, לשיטתו של הבנבישתי, הדיון בנושא גבולות הויתור האפשרי על טענות צודקות כבר החל, בעוד שבצד הפלשתיני לא בטוח שמתקיים דיון פנימי על האפשרות לוותר על חלק מטענות צודקות במהלך המשא ומתן. במקרה זה רטוריקה של זכויות אדם יוצרת מכשולים בדרך אל פשרה.

אם הצורך לנתק את המשא ומתן ואת הפשרה ממשפט היה במרכז הרצאתו של בנבנישתי, הדובר הערבי, פרופ' ארורי, איש מדעי המדינה באוניברסיטה של מסצ'וסטס, ביקש להיצמד דווקא אל מה שנחזה לו כ-"זכויותיהם" של הפלשתינים ולא שש לוותר על אף שעל במשא ומתן. ההחלטה האחרונה של בית הדין הבינלאומי "לצדק" הוסיפה לא מעט דלק לטענותיו. לשיטתו, זכויותיהם של הפלשתינים לא היו במכרז המשא ומתן עד כה ו-"תהליך השלום" הנציח את "הכיבוש". בין ישראלים לפלשתינים שורר אי איזון בכוח צבאי והפיכת המשפט למרכיב רלוונטי במשא ומתן עשוי, לשיטתו של ארורי, לאזן את חוסר סימטריה בכוח בין הצדדים, משום שהוא מעניק לפלשתינים זכויות כנגד עוצמתה של ישראל - את זכות השיבה, את הזכות לריבונות ואת הזכות להתנגד לכיבוש "בכל האמצעים הנחוצים לשם כך". לעומת זאת "תהליך השלום" ומשא ומתן מערערים את המשפט הבינלאומי, הופכים את הבלתי חוקי לחוקי ומאלצים את הפלשתינים לזנוח את זכויותיהם "הצודקות", ויתור אשר משרת את מטרותיהם של הציונים - לוודא רוב יהודי במדינת ישראל והוא מוביל לדיכוי והרס של הפלשתינים. כמובן, לשיטתו של ארורי, כל הזכויות לפי המשפט הבינלאומי שמורות לפלשתינים ואילו ישראל הינה סרבנית "שלום" מתמדת ועיקשת הדוחה את היד המושטת לעברה. למשמע דבריו, אפשר היה לחשוב כי כל תהליך אוסלו היה קונספירציה ציונית נגד "העם הפלשתיני" הנרדף.

מעניין היה לעקוב אחר שיח חרשים בין בנבנישתי לארורי, כאשר האחד מציע התוויית דרך לפתרון של פשרה והאחר קובע שלא תיתכן שום פשרה, וכל משא ומתן לפשרה - פירושו דיכוי הפלשתינאים.

אכן, בפני קהל עוין ברובו, בנבנישתי ניסה כמיטב כוחו להגן על עמדתו של השמאל הישראלי בעניין זכות השיבה. כנראה, כאשר יוצאים מתוך נקודת הנחה של "צדק פלשתיני" (זו הייתה נקודת מוצא של הכנס, אינני יודע אם בנבנישתי שותף לה), זהו קו ההגנה האחרון של הציונות. אף כי דבריו של בנבנישתי לא השתלבו בנוף האנטי-ישראלי של הכנס, הופעתו של פרופסור ישראלי בכנס שכזה צורמת משהו. דבריו היו נגועים בטון אפולוגטי, כאשר הוא זונח לכאורה את עיקר התחמושת המשפטית הישראלית ומתמקדת בקו ההגנה האחרון עליו השמאל הישראלי הממוסד טרם ויתר - נושא שיבת הפליטים.

אולם, הדברים המעניינים באמת נאמרו בעניין השימוש בכוח. בנבנישתי הסביר, כי הפיקוח על שימוש בכוח אינו סימטרי. מחד, ישראל מפעילה את כוחה בהשגחה צמודה של בג"צ, אשר בולם יוזמות קיצוניות ובלתי פרופורציונליות, לעומת זאת הצד הפלשתיני אינו מבחין בין לוחמים לאזרחים, משתמש בכוח בצורה בלתי מובקרת, כאשר פעולות הלחימה עברו "הפרטה" (ניהול לחימה על-ידי קבוצות ויחידים שאינם מצויים בשליטתו ובפיקוחו של גורם מרכזי אחד). אם המצב יתמיד והתקיפות יעצימו, הזהיר בנבנישתי, הדבר עלול לגרור לתגובה ישראלית של שימוש בכוח על-ידי קבוצות פרטיות שלא תבחנה בין לוחמים לאזרחים.

שאלתי את בנבנישתי, האם לשיטתו רצח חיילים בפעולות טרור הוא חוקי. שאלה זאת התבקשה מדבריו הקודמים - הרי לכאורה מה שהדאיג אותו איננו הטרור עצמו, כי אם התעלמות של הטרוריסטים מן ההבחנה בין לוחמים לאזרחים והיעדר שליטה ובקרה של גוף מרכזי על פעולות החמושים.

כאשר התחיל בנבנישתי להשיב לשאלתי רמת הסקרנות עלתה. אכן, האנגלית שבפי אינה רהוטה, אולם ספק אם טעיתי בהבנת דבריו. "ישראל מגדירה את המצב כמלחמה", פתח, והסביר כי במלחמה הלוחמים הנם מטרות חוקיות לפגיעה ואילו האזרחים, משני הצדדים, אינם מטרות חוקיות. לכן, אם במלחמה מדובר, ניתן לכאורה לצפות לפגיעה בלוחמים משני הצדדים.

אם זוהי תשובתו, הרי יש בכך גם צידוק משפטי לכאורה למעשי הטרור כנגד חיילים וגם טעות גסה בהבנת המשפט הבינלאומי.

המשפט הבינלאומי אכן מכיר בכך שבמלחמה נהרגים אנשים ובמלחמה, החיילים של האויב הנן מטרות חוקיות לפגיעה. חייל ההורג את יריבו מצבא האויב אינו מבצע רצח. אולם, הרשיון להרוג בצורה חוקית ניתן לחיילים בלבד, כלומר ללוחמים חוקיים. לוחם חוקי, לפי ההגדרה המקובלת במשפט הבינלאומי, הנו אדם המשתייך לכוח צבאי (או פרה-צבאי) מאורגן, שבראשו עומד מפקד האחראי לפקודיו, שיש לו סימני זיהוי מיוחדים (כגון מדים) הנראים ממרחק, שאנשיו נושאים נשק בגלוי ופועלים בהתאם לחוקיה ומנהגיה של מלחמה. רק מי שמשתייך לכוח מאורגן שכזה יכול לפגוע באופן חוקי בחיילי היריב ולטעון, כי פעולתו חוקית ובהיתפסו אין עליו לתת את הדין כרוצח. כל מי שאינו עומד בתנאים אלה אינו לוחם חוקי ואין לו "רשיון להרוג" על-פי המשפט הבינלאומי.

המחבלים הפלשתינים לגווניהם אינם עומדים בתנאים אלה. הרי בנבנישתי עצמו טען, כי אחת הבעיות היא הפרטת מלחמתם של הפלשתינים. מה היא אותה הפרטה, אם לא ניהול פעולות צבאיות על ידי יחידים וקבוצות שאין להם פיקוד מאורגן הארחאי למעשיהם? המחבלים גם אינם נושאים סימני זיהוי מיוחדים ובעיקר אינם נוהגים לפי דיני המלחמה, הן משום חוסר הבחנתם בין לוחמים לאזרחים, והן מחמת השימוש שהם עושים בתחבולות אסורות, כגון שימוש באזרחים ובמתקנים רפואים לצורך הסוואה וכמגנים אנושיים, התחפשות לחיילים, שימוש בכלי נשק בלתי חוקיים כגון חומרים מגבירי רסס ועוד כהנה הפרות בוטות של משפט בינלאומי, אשר הפכו לשיטת לחימה של ארגוני הטרור.

מי שאינו לוחם חוקי - אין לו רשיון להרוג וגם אם קורבן פעולת הטרור הנו חייל בצבא היריב, הריגתו אינה פעולה חוקית כל עוד לא נעשית על-ידי לוחם חוקי. הניסיון ליצור סימטריה בין חיילי צה"ל לבין "הלוחמים" בשורות ארגוני הטרור הנה, למצער, תמוהה.

אולם, דבריו של פרופ' דנקן קנדי, מומחה מוביל בתורת המשפט ואחד מאמות הסיפין של הגדה השמאלית של הרווארד היו מעוררי עניין אף יותר. לשיטתו של פרופ' קנדי, המשפט אינו מגדיר מה צודק הוגן וראוי ולכן הדיון בשאלה מה נכון משפטית אינו מקדם את הדיון בשאלה מה צודק ומה ראוי. המשפט אינו מייצר צדק. כך, למשל, התשובה לשאלה מה אנו חושבים על התקפות על אזרחים אינה מוגדרת בחוק. השאלה היא מהי המטרה ומהם האמצעים המותרים להשגת המטרה. ההבחנה בין לוחמים לאזרחים, לשיטתו, אינו תיאור מצב משפטי נוהג, אלא שאיפה שטיפח המשפט הבינלאומי, ואילו הצדדים הלוחמים חרגו ממנה כאשר דברים חשובים מספיק היו על כף המאזניים. שאלתי את קנדי האם לשיטתו מעשי טרור של הפלשתינים כנגד אזרחים ישראליים הנם מוצדקים, בהתחשב במידת "הצדק" שבעניין הפלשתיני. "אם אענה לשאלה זאת בארצות הברית של היום אעומד לדין משמעתי ואגורש מן האוניברסיטה, לכן לא אענה לשאלתך ומכאן תוכל להסיק מה התשובה, אותה לא אומר", השיב לי הפרופסור.

בתום הכנס ניגשתי אל בנבנישתי ושיתפתי אותו בכוונתי לכתוב סקירה קצרה על אשר אירעה והצעתי שיעיין בסקירה, שאינה חיובית מבחינתו, בטרם פרסומה, משום שכך, לדעתי, יהא זה הוגן יותר. בנבנישתי סירב, לבל יראה הדבר כאישור לדברים וכעבור דקה ניגש אליי ואמר "ואני מזהיר אותך שלא תכתוב בסקירה שלך דברים שלא באמת היו". "כעת אתה מאיים עליי?" - השבתי, - "לא מאיים, רק מזהיר". ובזוכרי "אזהרה" זאת כתבתי את אשר כתבתי ואם חסכתי מן הקורא כמה תיאורים (אמיתיים) על אשר אירע בכנס או לא שיתפיו בכמה הגיגים על תפקידו של פרופסור ישראלי בכנס של ארגון אנטי-ישראלי, הרי כל הזכויות לצנזורה עצמית שמורות ל-"אזהרה" שלעיל.
___
הכותב הינו עו"ד ולומד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת הרווארד
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-7878-00.html?tag=17-21-41

בתמונה (מימין לשמאל): פרופסור ארוין רוז, פרופסור אברהם הרשקו ופרופסור אהרן צ'חנובר במסיבת העיתונאים.

חתני פרס נובל מגנים בחריפות את הקריאה לחרם על מדענים ישראלים שיצאה מאוניברסיטת לונדון.

"שערוריה בלתי נסבלת ומגעילה", כך הגדיר חתן פרס נובל בפיסיקה לשנת 2004, פרופסור דויד גרוס, את הקריאה שיצאה מאוניברסיטת לונדון להחרים מדענים ישראלים. "יש דרכי ביטוי למחאה, אך את המדע יש לשמור בצד", הוסיף.

מדובר הטכניון נמסר כי לקריאה זו הצטרף גם פרופסור פראנק וילצק, אף הוא חתן פרס נובל בפיסיקה לשנת 2004. "אני תומך בהחלט בדבריו של חברי", אמר. "לא יעלה על הדעת לבודד מדענים".

את הדיון סיכם במהלך מסיבת העיתונאים שהתקיימה בשטוקהולם מזכיר האקדמיה השוודית המלכותית למדעים, גונר קויסט כשקבע כי "יש לשמור על האקדמיה נקיה לחלוטין מפוליטיקה".

במסיבת העיתונאים עם חתני פרס נובל השתתפו יותר ממאה עיתונאים מרחבי העולם. המדענים הישראלים מעוררים עניין רב בקרב העיתונאים הרבים, שבאו לשוודיה מרחבי העולם. הם שוחחו עימם בנושאי מדע שונים בהם האופן בו הם רואים את עתיד המדע.

נזכיר כי בראשית השבוע התקיים באוניברסיטת לונדון כינוס בו היו שותפים כ-250 אנשי אקדמיה מישראל בריטניה ואקדמאיים ערביים שקראו להחרמת האקדמיה הישראלית.

הכנס התקיים תחת הכותרת 'מתנגדים לאפרטהייד הישראלי: אסטרטגיה ועקרונות'. במהלך האירוע נשאו הנואמים דברי הסתה נגד התנהלותה של מדינת ישראל. כמו כן פורטו הצעות למאבק מעשי בישראל. ההצעה המרכזית שעלתה ונדונה באירוע, היא קריאה כוללת לאוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים ברחבי העולם להחרים את ישראל, לקטוע את הקשרים האקדמיים עם מוסדות מקבילים בישראל, ובמסגרת זו אף לא להתייחס לפרסומים אקדמיים של ישראליים. (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=96518

תזכורת:

אוניברסיטת N.Y קוראת להחרים האקדמיות בישראל
http://rotter.net/forum/gil/5732.shtml
Yac שואל : מה קרה לשמאל הישראלי...???
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5019&forum=gil&omm=0
גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5084&forum=gil&omm=0
גילוי:מחקר של יוסי ביילין לטובת האיחוד הארופי
http://rotter.net/forum/gil/5404.shtml
ביום חתימת ההסכם באוסלו, ביילין לא היה על בימת הכבוד...
http://rotter.net/forum/gil/5760.shtml

סגן השר פנה במכתב לשרת החינוך לימור לבנת ולנשיא האוניברסיטה העברית, מנחם מגידור; זאת בעקבות התבטאויותיו של פרופ' צימרמן בהם השווה את חיילי צה"ל לנאצים

מאת: מירב לוי | עודכן: 13:56 10/03/2005


השר יעקב אדרי
----------------

השרה לימור לבנתהשרה לבנת, תידרש להתייחס לנושא
----------------
סגן השר לביטחון פנים, ח"כ יעקב אדרי פנה היום (יום ה', 10.3.05) לשרת החינוך, לימור לבנת ולנשיא האוניברסיטה העברית, מנחם מגידור בדרישה לפטר או להשעות את פרופ' משה צימרמן מעבודתו באקדמיה.

ח"כ אדרי העלה דרישה זאת בעקבות התבטאויותיו הקשות של פרופ' צימרמן בשבוע שעבר, בהם השווה את חיילי צה"ל לנאצים. יצוין, כי גם ועידת הנשיאים של הקהילה היהודית בארה"ב העבירה לישראל את מחאתה בדבר התבטאויותיו.

"אין זו הפעם הראשונה שהפרופסור הלא מכובד הזה עושה נזק עצום לשמה של מדינת ישראל, מכפיש ומשמיץ את חיילי צה"ל ומשווה אותם לנאצים. יש להעמיד את האיש במקומו היות ודבריו חוצים כל גבול. אני מקווה שזה לא יעבור הפעם בשתיקה בשם החופש האקדמי. אני אישית לא מתכוון לעזוב את זה הפעם. לא יעלה על הדעת שהאיש ימשיך להתבטא בצורה כזאת, יש להעיף אותו מהאוניברסיטה", אמר ח"כ אדרי.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-65958-00.html?tag=17-57-45

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
22809 הודעות 15:34 07.03.05

יושעה פרופסור ל-5 שנים, על כי פקפק בשימוש בגז בשואה

זה קורה בצרפת.

Holocaust Query Draws
5 Year University Suspension
3-7-5

LYON, FRANCE (Reuters) - A French university said Friday it would suspend a professor for five years after he questioned whether the Nazis used gas chambers in the Holocaust.

Bruno Gollnisch, No. 2 in the National Front party of extreme-right leader Jean-Marie Le Pen, already faces a legal probe in France after he questioned how Nazis used the gas chambers and how many Jews were killed.

Lyon University, which is named after Jean Moulin, the hero of the French Resistance murdered by the Nazis in 1943, said Gollnisch would be suspended from his functions as professor of Japanese civilization for five years.

Gollnisch told a news conference Oct. 11 that he recognized gas chambers existed but said he thought historians had yet to decide whether they were actually used to kill Jews.

He called for an open debate about whether the total number of Jews killed in the Holocaust was 6 million as stated.

French Jewish organizations and anti-racism groups have condemned Gollnisch's remarks.

Gollnisch told reporters Friday he was the victim of a "real witch hunt" and blamed pressure from the government for his suspension.

French prosecutors have opened an investigation into Gollnisch, which focuses on "denying crimes against humanity."

France's anti-racism laws have made denying the Holocaust a crime, punishable by fines and prison.

yoske
חבר מתאריך 25.11.03
6469 הודעות 06:10 15.03.05

חקירה נגד המזרחן ד''ר דוד בוקעי מאונ' חיפה

חקירה נגד המזרחן הבכיר

המשנה ליועמ''ש הנחה לפתוח בחקירה נגד ד''ר דוד בוקעי מאונ' חיפה שחשוד בהסתה נגד ערבים

הסטודנטים התלוננו, המרצה יגיע לחקירה: המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שי ניצן, הנחה את פרקליטות מחוז צפון לפתוח בחקירה נגד ד"ר דוד בוקעי, מזרחן בכיר מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, בחשד לעבירות הסתה לגזענות.

אמש נודע ל-NRG מעריב מפי גורם משפטי בכיר על הנחיית עו"ד ניצן, שניתנה בעקבות פניות של סטודנטים וגורמים באוניברסיטה. הסטודנטים התלוננו על כך שבוקעי, מזרחן שכתב ספר על איומי האיסלאם הקיצוני, התבטא בצורה גזענית, משפילה ומסיתה נגד ערבים.

לפני כחודש וחצי התפרסם בתקשורת כי במהלך שנת הלימודים הנוכחית נאלצו תלמידי הקורס "המערכת הבין-ערבית וסוגיית פלשתין" באוניברסיטה, לשמוע את המרצה מביע תמיכה בהרג ערבים, שלדבריו, הפשע זורם בעורקיהם.

בוקעי, כך על פי הסטודנטים שנכחו בשיעורים, אמר בין היתר: "הערבים הם רודפי בצע, מין ואלכוהול. אי אפשר לסמוך עליהם. הם טיפשים ולא תרמו שום דבר לאנושות. הערבים שקרנים גדולים".

בנוסף, טוענים הסטודנטים, אמר בוקעי: "יש לתפוס את כל הערבים, להצמיד אקדח לראשם ולירות בהם. בניין קומות שמתגוררים בו ערבים ופלשתינים, יש להשמיד אותו".

חוק הסתה לגזענות אוסר רדיפה, השפלה, ביזוי, גילויי איבה, עוינות או אלימות כלפי ציבור או חלקים מהאוכלוסייה, בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומני אתני. אם ייקבע כי ד"ר בוקעי עבר על עבירת ההסתה לגזענות, ויוגש נגדו כתב אישום, הוא צפוי, באם יורשע, לעונש מאסר של עד שלוש שנים או לחלופין, לקנס כספי.

כמו כן, הרשעה בעבירת הסתה לגזענות עלולה לשלול זכויות יסוד מרכזיות, כמו הזכות להיבחר ולהירשם כמפלגה.

nrg

zur Leitseite

Rottet Israel
die Palästinenser aus?
Interview mit Prof. Baruch Kimmerling (Jerusalem)

Der renommierte israelische Soziologie-Professor Baruch Kimmerling erhebt in seinem Buch "Politizid – Ariel Scharons Krieg gegen das palästinensische Volk" schwere Vorwürfe. Scharons Innen- wie Außenpolitik zielt danach allein darauf ab, die Identität und Infrastruktur des palästinensischen Volkes zu vernichten. Der "Politizid" laufe auf eine ethnische Säuberung Israels von den Palästinensern hinaus. National-Zeitungs-Herausgeber Dr. Gerhard Frey hat Professor Kimmerling befragt.

"Das Leben unerträglich machen"

Herr Professor Kimmerling, was meinen Sie, wenn Sie vom "Politizid" am palästinensischen Volk sprechen?

Kimmerling: Politizid ist ein Prozess, dessen Endziel es ist, die Möglichkeit, die Legitimation und besser noch den Willen einer bestimmten Gemeinschaft zur Selbstbestimmung und zur Ausübung von Souveränität über ihre Heimat zu zerstören. Politizid beinhaltet eine Kombination aus militärischen, politischen, sozialen und psychologischen Maßnahmen, von denen viele in meinem Buch beschrieben sind.

Ein Politizid geschieht, wenn ein Genozid, ein Völkermord, an der einheimischen Bevölkerung wegen moralischer oder politischer Hindernisse nicht möglich ist. Die Praktiken des Politizids fanden in Nordamerika, Australien und Neuseeland Anwendung. Die Briten verwendeten ohne großen Erfolg eine moderatere Politizid-Methode in Irland. Die Türkei, Syrien und der Irak machten das gleiche in drastischerer Form mit den Kurden, Spanien mit den Basken, Russland mit den Tschetschenen – und so weiter.

Die häufigsten Techniken des Politizids sind: Kolonisation des Landes, Enteignung, Einschränkung der Bewegungsfreiheit durch Ausgangssperren und Beschränkungen auf bestimmte Gebiete und Straßen, Mord, regionale Massaker, Massenfestnahmen, Beseitigung der Führung, Delegitimierung und Zerschlagung der Eliten, Verhinderung normaler Bildung und Schulbildung, Zerstörung öffentlicher Einrichtungen und der Infrastruktur, privater Häuser und Besitztümer, Aushungerung, soziale und politische Isolierung, Umerziehung und schließlich, wenn das möglich ist, teilweise oder vollständige ethnische Säuberung.

Die ethnische Säuberung muss nicht zwangsläufig in einer einzigen dramatischen Aktion stattfinden. Das Ziel der meisten von mir gerade genannten Praktiken ist es, das Leben so unerträglich zu machen, dass so viele Mitglieder der rivalisierenden Bevölkerung wie möglich das umstrittene Gebiet "freiwillig" verlassen. Ergriffen werden diese Maßnahmen für gewöhnlich im Namen von "Recht und Ordnung".

Das Ergebnis oder Ziel des Politizids kann statt einer ethnischen Säuberung die Errichtung einer Marionetten-Regierung wie in den einstigen "Bantuheimatländern" in Südafrika sein, die vollkommen gefügig ist, aber gegenüber der unterdrückten nationalen oder rassischen Gruppe und gegenüber der Weltöffentlichkeit einen Schein von Selbstbestimmung aufrechterhält.

Die israelische politische Kultur muss sich ändern"

Was muss sich an der Politik Israels ändern, damit der Konflikt im Nahen Osten bewältigt werden kann?

Kimmerling: Es muss sich viel mehr als bloß die Politik, es muss sich die gesamte israelische politische Kultur ändern, die eine Mischung von grundlegender Existenzangst, militärischer Omnipotenz und von religiösem und weltlichem Messianismus darstellt. Dazu kommt der übliche Landhunger einer Einwanderungsgesellschaft. All das führte in der israelischen Kultur zu einem beträchtlichen Maß an Ethnozentrismus und Rassismus, vor allem gegenüber Arabern im Allgemeinen und den Palästinensern im Besonderen. Diese Eigenschaften werden durch wirkliche Sicherheitsbesorgnisse verstärkt, wie sie beispielsweise durch die Selbstmordattentäter ausgelöst werden.
In der Praxis sind folgende Voraussetzungen notwendig, wenn auch nicht ausreichend, um Frieden zu erreichen: Der israelische Rückzug auf die Grenzen von 1967, unter Umständen mit einigen Änderungen im gegenseitigen Einvernehmen, die Errichtung eines souveränen palästinensischen Staates, Israels Anerkennung seiner moralischen Verantwortung für die Schaffung des Flüchtlingsproblems und eine einvernehmliche Lösung dieses Problems ohne eine Massenrückkehr von Flüchtlingen in israelisches Gebiet. Jedoch müssen auch die arabischen Staaten ihrerseits ernsthafte Anstrengungen unternehmen, um die israelischen Juden davon zu überzeugen, dass sie Israel als legitimen Staat im Nahen Osten anerkennen und akzeptieren und auf Gewaltanwendung verzichten, wenn die erwähnten oder vergleichbare Bedingungen erfüllt sind.

"Bush sorgt sich nicht um das Schicksal der Palästinenser"

Halten Sie einen unabhängigen palästinensischen Staat nun, nach dem Irak-Krieg und der Veröffentlichung des "Fahrplans zum Frieden", für wahrscheinlich?

Kimmerling: Das hängt davon ab, was Sie unter einem unabhängigen palästinensischen Staat verstehen. Der Fahrplan legt nicht genau fest, was damit gemeint ist und wann davon gesprochen werden kann. Wenn die erschöpften und geschwächten Palästinenser Scharons "Vision" eines territorial auseinandergerissenen "Bantustan" auf rund fünfzig Prozent des Westjordanlands akzeptieren, wird das nicht einmal der im Fahrplan vorgesehene provisorische Staat sein. Ich glaube nicht, dass Herr Bush sich um das Schicksal der Palästinenser sorgt. Er braucht nach der Kriegstreiberei gegen Afghanistan und den Irak nur das Image eines Friedensbringers.

Was waren Ihrer Ansicht nach die Gründe für den Krieg gegen den Irak?

Kimmerling: Ich glaube, dass die amerikanischen und britischen Geheimdienste relativ genaue Informationen über die irakischen Waffenarsenale hatten. Die Stärke des Irak wurde in den finstersten Farben dargestellt, um die amerikanische und die westliche öffentliche Meinung für die Unterstützung des Kriegs zu gewinnen. In Wahrheit wurde der Irak als Ziel gewählt, weil man ihn als schwach und verletzbar ansah. Nach der Tragödie des 11. September war das Selbstbild der Amerikaner als monopolistische Hypermacht schwer angeschlagen. Die Amerikaner gingen davon aus, dass nur ein spektakulärer Krieg ihre Stellung in der Welt subjektiv und objektiv wiederherstellen könne.

Rechnen Sie mit weiteren Kriegen gegen so genannte "Schurkenstaaten"?

Kimmerling: Es ist sehr schwierig, angesichts dieser chaotischen Weltordnung etwas vorherzusagen. Aber es ist kaum vorstellbar, dass sich die USA in ein neues Abenteuer stürzen, nachdem sie begonnen haben, die Komplexität der Situation im "befreiten Irak" wahrzunehmen. Es ist sehr unwahrscheinlich, dass das in einem Wahljahr geschieht. Allerdings dürfte die Logik von Bush und seinen Beratern sehr von der meinen abweichen.

"Auch Staatsterrorismus ist ein Verbrechen"

Was halten Sie für die Ursachen des Terrors?

Kimmerling: Um es kurz und vereinfacht zu sagen: Erstens ist das kein neues Phänomen. Was wir Terrorismus nennen und was andere "legitimen Freiheitskampf" nennen, ist meistens die Waffe der Schwachen gegen die Stärkeren. Zweitens: Aufgrund der zunehmenden Verfügbarkeit von biologischen und chemischen Wirkstoffen und der Möglichkeit, beinahe jede moderne Technologie als Waffe einzusetzen, wächst das Risiko, dass auch kleine Gruppen große und spektakuläre Schäden verursachen, laufend. Es ist unvermeidlich, dass wir uns auf dieses Risiko einstellen wie wir uns auf die anderen Risiken der hypertechnologischen Welt eingestellt haben.
Drittens: Wenn man Terrorismus als unterschiedlos auch gegen Zivilisten und Nichtkombattanten eingesetzte Gewalt definiert, kann man die Tatsache nicht ignorieren, dass Terror allzu oft auch von Staaten und staatlichen Stellen eingesetzt wird. Alle Arten von Terrorismus, auch der Staatsterrorismus, müssen als Verbrechen behandelt werden!

Als Abonnent der NATIONAL-ZEITUNG erfahren Sie die wahren Hintergründe des Geschehens, von denen der Durchschnittsbürger nicht einmal ahnt. Bedienen Sie sich jetzt gleich des Bestellscheins! für Abonnements und Geschenk!
http://www.dsz-verlag.de/Artikel_03/NZ33_1.html

המדינה והחברה בישראל בין ריבוי תרבויות למלחמת תרבות
מאת: ברוך קימרלינג
http://www.am-oved.co.il/notify53.htm

נציגיהם של מוסדות אקדמיים מובילים בבריטניה מתכננים להטיל חרם אקדמי מאורגן על מוסדות להשכלה גבוהה מישראל שיסרבו לגנות את פעולות ישראל בשטחים. כך מדווח הבוקר (יום ג') העיתון הבריטי "גרדיאן". עד כה, הוחרמו מרצים ישראלים מסוימים במוסדות מסוימים, אך אם יקרום המהלך עור וגידים, יהיה זה חרם מאורגן חסר תקדים מסוגו.

לפי הדיווח, המועצה העליונה של "איחוד המרצים באוניברסיטאות בבריטניה", שתתכנס ב-20 באפריל, תדון במהלך הכינוס בשאלה האם יש להחרים את אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר-אילן, ואת האוניברסיטה העברית בירושלים, שלטענת חברים במועצה, מצדדות בפעולות ישראל בשטחי הרשות.

לפי נוסח ההצעה שתועלה לדיון והצבעה במהלך הכינוס: "חרם יוטל על כל המוסדות האקדמאים הישראלים, פרט לאלו המתנגדים למדיניותה הקולוניאלית והגזענית של ישראל בשטחי הרשות הפלסטינית".

בכינוס המוסדות האקדמאים שנערך לפני כשנתיים, עלתה להצבעה הצעה דומה שלא זכתה לאישור רוב חברי המועצה. אולם, מארגני הכינוס מאמינים כי השנה ההצעה תאושר.

סו בקוואל, מרצה בכירה באוניברסיטת בירמינגהאם ואחת מיוזמות ההצעה, אמרה כי אין לה ספק שההצעה תאושר. "אנחנו מאורגנים טוב יותר השנה מאשר לפני שנתיים", אמרה, "אחת הסיבות לכך שלא הצלחנו להעביר את המהלך בפעם שעברה היא שאז עדיין לא הייתה קריאה ברורה לחרם מצד הפלסטינים, אבל היום קריאה כזו כבר קיימת".

הפלסטינים קראו להטלת חרם אקדמאי על ישראל בשנה שעברה, והצליחו להחתים על נוסח ההצהרה כ-60 מוסדות להשכלה גבוהה וארגונים שונים בגדה המערבית וברצועת עזה.
מעניין למה אף אחד לא מזכיר להם את אירלנד-צבועים !!!!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3068136,00.html

Yac שואל : מה קרה לשמאל הישראלי...???
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5019&forum=gil&omm=0

ולהזכירך: כבר היו תקדימים בנושא שמחנה הימין הואשם
והורשע בהמרדה...!!

מבחן התוצאה.
פ"ש

המדובר בד"ר דוד אנוך, שמצא דרך "מקורית" כדי להשפיע על תלמידיו. ד"ר אנוך מרצה במכללה למנהל בראשון-לציון, וכן בפקולטות נוספות, בהן האוניברסיטה העברית בירושלים. באחרונה נתן אנוך לתלמידיו עבודה במקצוע: תורת המשפט, עבודה ראשונה. להלן חלקה העיקרי, המדבר בעד עצמו (מקרא קצר: הכחולים הם הפלשתינים, האדומים הם הישראלים):

"מזה עשרות שנים מצויים הכחולים תחת שלטון כיבוש אכזרי של האדומים. הניחו שהכיבוש אינו ניתן להצדקה מוסרית, ושאין מניעה מוסרית שהכחולים ייאבקו - באמצעים ראויים - על חירותם.

"אלא שמאבקם של הכחולים אינו מתבצע אך באמצעים ראויים. לעתים, כחלק ממאבק הכחולים על חירותם, מבצעים גורמים כחולים מסוימים פעולות טרור שפוגעות במתכוון גם באדומים חפים מפשע. הניחו שפעולות אלה של הכחולים אינן ניתנות להצדקה מוסרית.

"האדומים מנהלים לחימה כנגד הכחולים. בחלקה, הלחימה היא לחימה על המשך הכיבוש (שאינו ניתן להצדקה מוסרית). בחלקה, הלחימה היא ניסיון להגן על אדומים חפים מפשע מפני התקפות טרור של הכחולים. במסגרת פעולות הלחימה: לחסל גורמים כחולים המעורבים בטרור. בפעולות חיסול אלה נפגעות ונפגעים - כעניין שבשגרה, אך לא, כך נניח, במתכוון - כחולות וכחולים חפים מפשע.

1. "כיצד ישיבו תוצאתנית (לאו-דווקא תועלתנית) ודיאונטולוגית (לאו דווקא קאנט) על השאלה: 'האם פעולות חיסול אלה ראויות מוסרית?' (הכוונה אינה בהכרח לתשובה סופית, אלא לסוג השיקולים שישקלו השתיים);

2. "בחר/י יתרון מרכזי או חיסרון מרכזי אחד לתוצאתנות, והדגימי/הדגם כיצד הוא בא לידי ביטוי בהבדל שבין סוג השיקולים שיישקלו התוצאתנית והדיאונטולוגית במקרה דנן".

3. "לאור הבדלים אלה, איזה סוג של תפיסה מוסרית נראה לך משכנע יותר? מדוע?".

עד כאן תאור העבודה והשאלות שהציג ד"ר אנוך בפני הסטודנטים-השבויים. עולה ממנה, כי קיימת אפשרות שד"ר אנוך עלול להטמיע את דעותיו הפוליטיות במוחם של הסטודנטים. אך כדי להשיג תוצאה טובה עוד יותר, משיא ד"ר אנון לתלמידיו-שבוייו מספר "הנחיות ועצות ידידותיות" (כך במקור). הנה אחת מהן:

"למען הסר ספק, לא אכפת לי מה עמדותיכן/ם הפוליטיות (כלומר, אכפת לי, אבל לא בהקשר של עבודה זו). השאלות מתייחסות למקרה המתואר, ולא למקרים מציאותיים שדומים לו (במידה שניתן להתווכח עליהם). אם תשובתכם/ן או חלק ממנה תלויים בנתונים נוספים, אמרו זאת מפורשות, והניחו תשובות".

וכאן, בכל הכבוד, גם לי יש כמה שאלות. אחת מהן: האם מנצל המרצה לרעה את מעמדו באקדמיה לשם הטמעת דעותיו? והאם ייגרע מציוניו של סטודנט שלא יענה "כיאות" על שאלותיו?

השרה ליבנת טרם הגיבה לתלונת חבר עיריית ירושלים אודות קיום כנס אנשי שמאל בנושא הסרבנות תחת ה"מטרייה" האקדמית של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בעקבות כנס אותו קיימה האוניברסיטה העברית בירושלים בראשית השבוע בנושא הסרבנות, בשיתוף גורמי שמאל מובהקים כתב חבר מועצת ירושלים דוד הדרי מכתב נוקב לשרת החינוך לימור לבנת. לדברי הדרי, חבר סיעת המפד"ל במועצת ירושלים, טרם התקבלה תגובה מהשרה למרות שהמכתב נשלח תוך כדי קיום יומו הראשון של הכנס, יום ראשון.

אנו מביאים כאן את לשון מכתבו של הדרי, לעיון הגולשים:

לכבוד הגב' לימור לבנת שרת החינוך
שלום וברכה,

הנדון: סירוב פקודה, בעידוד האוניברסיטה העברית בירושלים

ברגעים אלו ממש מתקיים כנס שערורייתי על ידי מרכז מינרבה לזכויות האדם, באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא הכינוס: "עדויות חיילים וזכויות האדם"

המרצים המשתתפים בדיונים הינם:

נדיר מתר – עיתונאית טורקית
ג'סיקה מונטל – מנכ"ל בצלם
עו"ד יוסי וולפסון – המוקד להגנת הפרט
נציגי מחסום ווטש
ישי מנוחין – יו"ר יש גבול
זהבה גלאון – חברת כנסת (מרץ)
כרמלה מנשה – קול ישראל

באיצטלה של דיון אקדמי עוברת האוניברסיטה העברית את הגבול שבין דמוקרטיה להסתה.

שאלתי היא: כיצד לא הוזמן לכנס אפילו נציג אחד רשמי של צה"ל, או איש ימין לשם איזון?
תהייתי היא: האם האוניברסיטה העברית תקיים דיון שכזה בנושא סירוב פקודה לפנות מתיישבים מיש"ע? האם בדיון תיאורתי שכזה יוזמנו איתמר בן גביר, נועם פדרמן, אדיר זיק? ברור שהתשובה היא שלילית וטוב שכך, אולם לא יתכן כי השמאל הקיצוני יעשה שימוש ציני במוסדות חינוך כמו האוניברסיטה העברית וזאת מבלי תגובה הולמת של משרד החינוך.

אבקשך לטפל בנושא בכל חומרת הדין ולהעמיד במקומם את האחראים למחדל זה.

בברכה,

דוד הדרי
חבר מועצת העיר

בשיחה שקיים הדרי עם כתבנו שמעון כהן הוא מספר כי כאמור, לא זכה לתגובה מצידה של השרה לבנת, למרות שווידא את קבלת המכתב על ידי משרדה. הדרי התייחס גם לטענה כי השרה לא רמורה להתערב בתכני האקדמיה ואומר כי "בדיוק על זה אני מדבר. אין כאן אקדמיה כאשר מקיימים כאן דיון חד צדדי ללא נוכחות של אחד מצדדי הדיון".

הדרי הוסיף ואמר כי בהזמנה לאירוע מצויין כי יטלו בו חלק אנשים מצה"ל, אולם מאחורי הכינוי הזה מסתתרים בעצם מילואימניקים סרבנים, היינו - עדיין לא ניתנה בימת התגובה לנציגים רשמיים של צה"ל.

בהמשך שיחתו עם כתבנו מציין הדרי כי פנה גם למנהלי הסינמטק הירושלמי, שגם בו התקיים חלק מהאירוע תוך הקרנת סרטים בנושא ודיון בו נטלו חלק אנשי שמאל בלבד. "שאלתי אותם אם היו מקיימים דיון בהשתתפות אנשי ימין בלבד. התגובה הייתה שבהחלט ישקלו זאת אם הדיון יהיה סביב ובעקבות סרט איכותי הנוגע לעניין. את התגובה הזו שלהם הם אומרים כיוון שיש להם איתי ניסיון לא נעים כשמנעתי הקצבות מעיריית ירושלים לסינמטק בעקבות הקרנת ג'נין ג'נין".

באשר להקרנת סרט ימני שסביבו יתקיים דיון בהשתתפות אנשי ימין בלבד, אומר הדרי כי הוא מחפש בימים אלה סרט שכזה על מנת להביאו בפני מנהלי הסינמטק.

עוד מספר הדרי כי מעיון בגירסתה האנגלית של ההזמנה עולה כי האירוע ממומן על ידי עמותת 'מנרווה' הממומנת על ידי קרן 'פורד'. כמו כן, הוא מספר, "ידוע לי שגם הקרן לירושלים מעורבת בעניין". (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=73120

נציגי הסרבנים וארגוני שמאל בפריס: האיחוד האירופי תומך בנו
משלחת שמאל ישראלית, במהלך סיור באירופה: "הוכחנו כי קיים קול אחר, שונה מקולו הברברי של שרון"; הסרבנים יופיעו השבוע בפני הפרלמנט האירופי בשטרסבורג ויקראו לשחרור חבריהם
עודכן: 09:36 08/03/2004 | עומר כרמון, נועם שרביט | omer@nfc.co.il

רשימות קשורות

הסרבנים לחיילים בכיסופים: "זה לא ייגמר אם לא נסרב"
----------------
הסרבנים ממשיכים להוציא דיבת הארץ רעה; משווקים עצמם ברשתות זרות
----------------
ברגותי לשופטים: תסרבו כמו הטייסים; לתקשורת אמר: "בקרוב אשתחרר"
-----------------
שר החוץ המצרי: לממשלת שרון יש "דם על הידיים" מרצח אזרחים פלשתינים
----------------

משלחת ישראלית המורכבת מסרבנים ואנשי שמאל, ביקרה בסוף השבוע באירופה ונפגשה עם נציגי ארגוני זכויות אדם וצירי הפרלמנט האירופי מבלגיה וצרפת.

חברי המשלחת קראו ל"סיום הכיבוש הישראלי", הפסקת בניית גדר ההפרדה וגינו את מדיניותו של ראש הממשלה, אריאל שרון, "המיטה אסון על העם הישראלי".

בין חברי המשלחת: אריק דיאמנט, ממנהיגי תנועת הסרבנים, יונתן שפירא, מחותמי מכתב טייסי חיל האוויר ואורן מדיקס מארגון גוש שלום.

בסימפוזיון שערכו חברי המשלחת בפריס ביום ו', אמר מדיקס: "האיחוד האירופי תומך בסרבנים. הוכחנו כי קיים קול אחר, שונה מקולו הברברי של שרון. אנו חשים כי האירופאים תומכים בנו למרות שאנו מיעוט בישראל. לישראל אין עתיד אם תמשיך להתעלם מזכויות הפלשתינים ולא תשים סוף לסבלם".

אריק דיאמנט אמר, כי תנועת הסרבנים מונה כיום כ-600 ישראלים. "אנו מאמינים כי השירות בשטחים הכבושים אינו מוסרי", הוסיף.

ביום ד': הופעה בפני הפרלמנט האירופי בשטרסבורג

ביום ד' (10.3.04) הקרוב, יופיעו 4 נציגים של ארגוני הסרבנים בפני הפרלמנט האירופי בשטרסבורג. הארבעה הם דנאיל צאל, צעיר שקיבל צו גיוס לאפריל השנה ואשר הודיע לשלטונות הצבא על סירובו לשרת בצבא כיבוש ודיכוי; עלמה יצחקי, מיוזמי "מכתב השמיניסטים", אשר סירבה גם היא להתגייס לפני כשנה וזכתה לשחרור מטעמי מצפון לפני שהחל הצבא לשלוח בנות סרבניות לכלא; דורון מטר, אביו של חגי מטר, אחד מחמשת הסרבנים שנשפטו לשנת מאסר על סירובם להתגייס; ומירי מאור, אימו של אדם מאור, גם הוא אחד מחמשת הסרבנים המורשעים.

יש לציין, כי בנוסף לחמישה שנשפטו לשנת מאסר והועברו לבתי כלא אזרחיים, נמצאות כרגע ב"כלא 400" בצריפין, 4 סרבניות הנשפטות לתקופות מחבוש חוזרות ונשנות בשל סירובן להתגייס מטעמי מצפון.

לקראת הופעתם בפני הפרלמנט, אמרו חברי המשלחת: "במסגרת המסע הבינלאומי שאנו מנהלים, החלטנו להיענות להזמנה שקיבלנו להופיע בפני חברי הפרלמנט האירופי. אנחנו מתכוונים לבקש מחברי הפרלמנט להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לשחרר את הסרבנים והסרבניות הכלואים. אנו לא נאפשר לממשלה להמשיך לשחק משחק כפול, להתיצב בפני העולם כממשלה נבחרת של מדינה דמוקרטית, לדרוש התחשבות ותמיכה בזירה הבינלאומית על-בסיס היותה של ישראל 'הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון', ובו בזמן לרמוס ברגל גסה ערכים דמוקרטיים בסיסיים".

"מדינה דמוקרטית במאה ה-21 אינה מחזיקה מיליוני בני אדם תחת שלטון כיבוש מדכא ואכזרי, מדינה דמוקרטית בימינו אינה משליכה סרבני מצפון לשנות מאסר ארוכות אלא מאפשרת להם לשרת בשירות אזרחי אלטרטיבי. אנו נבקש מחברי הפרלמנט האירופי ומדעת הקהל הבינלאומית בכלל, להסביר לממשלת שרון כי מי שרוצה להימנות על משפחת המדינות הדמוקרטיות המתוקנות, צריך גם לעמוד בחובות הכרוכים בכך", מוסיפים הארבעה.

בטרם נאומם הצפוי בפני הפרלמנט, תקיים המשלחת מסיבת עיתונאים בבניין הפרלמנט האירופי. ביקורם של הארבעה מתקיים בחסות מפלגת "השמאל המאוחד", המאגדת חברי פרלמנט שמאלנים ממדינות אירופה השונות, והם עומדים להיפגש עם נציגי 5 סיעות בפרלמנט האירופי המייצגות את מגוון הקשת הפוליטית. כמו כן, יופיעו הארבעה באסיפה פומבית שתתקיים בעיר שטרסבורג, במפגש עם "פעילי שלום" צרפתים, ישראלים ופלשתינים.

נסיעתם של הארבעה אל הפרלמנט האירופי היא חלק ממסע של ארגוני הסרבנים, הכולל פניה אל דעת הקהל העולמית וגיוס תמיכה בסרבני וסרבניות המצפון הכלואים בישראל. בין השאר, כבר זכה המסע לתמיכת ארגון אמנסטי אינטרנשיונל והפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם שמרכזה בפריס, אשר קראו לשחרורם המיידי של הכלואים, וכן קבעה ועדת האו"ם בנושא מעצרים שרירותיים, כי משפטם הצבאי ומאסרם של החמישה היו בלתי הוגן, שכן הם נשפטו שוב ושוב על אותה עבירה ("סירוב פקודה") - בניגוד לכללים הבילאומיים המוכרים, לטענתם.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-41774-00.html?tag=10-01-51

עכשיו גם בפרלמנט האירופי: ישראלים מטיחים ביקורת קשה בישראל

חגי מטר (מזוקן במרכז) ואדם מאור משמאלו

שנת מאסר בגין סירוב פקודה, הסרבן אדם מאור

מחזה סוריאליסטי שכזה נראה, בדרך כלל, בכנסת בירושלים, אולם הנגע פשה גם לחו"ל: משלחת סרבנים מישראל נאמה בפני הפרלמנט האירופי והטיחה דברים קשים במדינה ובממשלה; נציגת שגרירות ישראל בבריסל ניסתה לאזן, אך לשווא - תמיכת האירופים היתה מובטחת להם מראש

"אני עומד כאן לפניכם, בבניין הפרלמנט האירופי בשטרסבורג. בעוד חודש אני אהיה אסיר בכלא הצבאי בישראל. ב-15 באפריל אני אמור להתגייס, ואני מתכוון להגיע ולהודיע שאינני מוכן בשום אופן לשרת בצבא כיבוש. אני יודע שאולי אשב בכלא שנים רבות, ואני מקבל על עצמי את המחיר". כך הצהיר (ד', 10.3.04) לא אחר מאשר דניאל צאל, צעיר ישראלי בן 18, בפני חברי הפרלמנט האירופי היושב בצרפת, בשיאה של ישיבה מתוחה בנושא הסרבנות.

במהלך הישיבה היו חברי הפרלמנט, נציגי כל מדינות אירופה, עדים לעימות ולחילופי דברים בין צאל ויתר חברי משלחת המייצגת את ארגוני הסרבנים מישראל, ובין סימונה הלפרין, דיפלומטית ישראלית המוצבת בשגרירות ישראל בבריסל, ואשר לבקשת משרד החוץ הוזמנה להופיע בישיבה ולייצג את עמדת ממשלת ישראל. הלפרין טענה כלפי הסרבנים: "ישראל היא מדינה דמוקרטית, במקום לבוא לכאן יכולתם להפגין ולהצביע בבחירות, ואם משהו לא מוצא חן בעיניכם - אתם יכולים לעתור לבג"צ".

אביו של הסרבן חגי מטר: הדמוקרטיה בישראל חולה מאוד

דורון מטר, אביו של הסרבן חגי מטר שנידון לשנת מאסר בגין סירוב פקודה להתגייס לצה"ל, ומרצה כיום את עונשו בכלא מעשיהו, השיב להלפרין: "אנו גדלנו על ברכי האידיאלים של הדמוקרטיה הישראלית, וגידלנו עליהם את ילדינו. אולם בנינו אינם עיוורים, הם יכולים לראות כי מדינה שמחזיקה מיליוני אנשי בשלטון כיבוש בלי שום זכויות וגוזלת מהם את האדמה והמים לטובת קומץ מתנחלים - היא דמוקרטיה מאוד חולה. בדיוק בגלל שבנינו מאמינים בדמוקרטיה ושוויון זכויות הם מסרבים לשרת בצבא כיבוש, שמעשיו נוגדים בתכלית את ערכי הדמוקרטיה".

מטר סיפר כי בנו חגי וחבריו הסרבנים נכחו כילדים בני 11 בעצרת השלום שבסיומה נרצח ראש הממשלה רבין. "מאז ועד היום הם ראו את המדינה מידרדרת לתהומות של ברוטאליות, מיליטריזם ואבדן כל מעצור. הם החליטו לסרב ולשלם את המחיר", אמר מטר.

אימו של הסרבן אדם מאור: בני מסרב לשרת בצבא
שהורג 15 פלשתינים מידי יום

מירי מאור, אימו של הסרבן אדם מאור, שנשפט גם הוא לשנת מאסר בגין סירובו להתגייס, יחד עם חגי מטר, אמרה בנאומה: "עליכם לדעת כי במדינת ישראל לא חייבים ללכת לכלא כדי להתחמק משירות צבאי. באופן רשמי יש אצלנו גיוס חובה, אבל כל מי שרוצה יכול להתחמק ממנו בתירוצים רפואיים ופסיכיאטריים, ועשרות אלפים עושים את זה כל שנה. הבן שלי, אדם מאור, יכול היה גם הוא לעשות כך, אבל הוא לא רצה את הדרך הקלה. הוא התייצב מול שלטונות הצבא ואמר שהוא מסרב. הוא אמר להם את האמת, שהוא לא פציפיסט שמתנגד לכל שירות צבאי שהוא, אלא שהוא אינו מוכן להיות חלק מצבא שמדכא אוכלוסיה שלמה, צבא שמסוגל להרוג ביום אחד 15 פלשתינים שחלקם ילדים ולעבור על זה לסדר היום כאילו כלום לא קרה".

מאור הוסיפה בביטחון, כי "הצבא נתן עונשים כבדים לבנינו כדי לשבור אותם וכדי להרתיע אחרים שמתכוונים לסרב, אך הוא לא יצליח".

דניאל צאל סיפר לחברי הפרלמנט, כי עד לפי חצי שנה הוא התכוונן להתגייס ולנסות להשפיע בתוך הצבא. "דווקא משפטם של חמשת הסרבנים השפיע עליי להחליט על סירוב. באתי לכמה ישיבות של בית הדין הצבאי וראיתי את אומץ הלב שלהם, היושר הפנימי והדבקות בעקרונות, והחלטתי לסרב גם אני", סיפר צאל.

"התחלתי לסרב כבר בגיל 16, עם קבלת הצו הראשון"

הסרבנית עלמה יצחקי, מיוזמי מכתב השמיניסטים, אמרה: "אני החלטתי לסרב כבר כאשר קיבלתי את הצו הראשון בגיל 16. זאת היתה תקופת תחילת האינתיפאדה, כאשר ברחבי ישראל שלטה הסתה לאומנית נגד הפלשתינים ותחושה שהכל מותר נגדם. אני הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו נגד זה. היו עוד הרבה שחשבו כמוני, כאשר חגי מטר יזם את מכתב השמיניסטים הצטרפו אליו 300 צעירים תוך זמן קצר. היינו בערך חצי בנים וחצי בנות, אבל ההשתתפות של הבנות קיבלה פרופיל תקשורתי נמוך, בעיקר מפני שבמשך הרבה זמן, הצבא העדיף לא לשלוח אותנו לכלא".

"עכשיו הם החליטו לעשות 'שוויון', שמתבטא בכך שהם כולאים את כולם. כרגע יושבות 4 סרבניות בכלא. זה לא יעזור להם. כולנו נמשיך ונגביר את המאבק, הכלא יתמלא בעוד ועוד סרבניות וסרבנים, כל העולם יראה וישמע, ובסוף הם יצטרכו לשחרר אותנו ולהכיר בחופש המצפון", הוסיפה יצחקי.

ארבעת חברי משלחת הסרבנים ביקשו מחברי הפרלמנט האירופי להפעיל את כל השפעתם, לשלוח מכתבים ומסרים לממשלת ישראל בדרישה לשחרור הסרבנים והסרבניות הכלואים, לשלוח לישראל משלחות שיבקרו אותם בין כותלי הכלא, ולקיים מעקב שוטף אחר מצב הסרבנים בישראל, באמצעות הוועדות הפרלמנטריות לנושא זכויות האדם.

חברי הפרלמנט מגיבים באהדה לסרבנים

חברי הפרלמנט הגיבו - איך לא - באהדה בולטת לדברי חברי המשלחת. הסרבנים מספרים, כי בתום הישיבה ניגשו אליהם עשרות חברי פרלמנט ולחצו את ידם. "אנו שמחים מאוד לשמוע קול אחר בא מתוך מדינת ישראל, קול של מאבק אמיץ למען שלום וזכויות אדם. זה נותן לנו תקווה גדולה לעתיד", אמרו כמה מחברי הפרלמנט. כמה מחברי משלחת הסרבנים קיבלו בו במקום הזמנות להופיע במסעי הרצאות במדינות אירופאיות שונות ולדבר בהן על תנועת הסרבנות בישראל.

לפני הישיבה קיימו הארבעה מסיבת עיתונאים, בה נכחו 27 עיתונאים, ובהם נציגי העיתונים וכלי התקשורת החשובים באירופה. "חדר מסיבות העיתונאים של הפרלמנט היה מלא עד אפס מקום. המארגנים אמרו לי, שבדרך כלל למסיבות עיתונאים בחדר הזה מגיעים רק ארבעה או חמישה נציגי תקשורת", ציין בסיפוק אחד מחברי המשלחת.

בג"צ מעכב ביצוע עונשה של הסרבנית לאורה מילוא

שופט בג"צ, אשר גרוניס, הורה הערב (ד') לעכב את ביצוע עונש 14 ימי המחבוש שהוטלו על לאורה מילוא (20), סרבנית גיוס מתל אביב. כזכור, מילוא נשפטה לפני כשבועיים לאחר שהתייצבה בבקו"ם והודיעה על סירובה "להתגייס לצבא האחראי לעוולות הכיבוש". היא נידונה ל-14 ימי מחבוש בכלא 400 בצריפין. שלטונות צה"ל הבהירו לה, כי היא צפויה להישפט לתקופות מעצר מצטברות חוזרות ונשנות, אם תעמוד בסירובה.

מילוא עתרה לאחרונה לבג"צ נגד שר הביטחון. באמצעות עו"ד גבי לסקי היא מבקשת לחייבו לאפשר לה לשרת שירות אזרחי במקום שירות צבאי.

הורי הסרבנים אמרו בתגובה, כי הם "דוחים על-הסף שיטה מעוותת זו של הצבא, ליצור 'שוויון' כביכול, על-ידי משלוח בנות סרבניות לכלא בעקבות הבנים. במקום להתחיל להכיר בחופש המצפון של כל אזרחי ישראל בלי הבדל מין, כפי שמקובל בדמוקרטיות המערביות שמדינת ישראל מתיימרת להשתייך אליהן, מכרסמים שלטונות הצבא גם בחופש המצפון לנשים המוכר בחוק הישראלי מאז 1975".

מילוא סיימה באחרונה שנת התנדבות בקהילה בירוחם, וטרם מועד גיוסה הודיעה כי אינה מוכנה לשרת בצה"ל.

מילוא, ילידת פריס שעלתה לארץ לפני כשבע שנים, סיימה לאחרונה שנת התנדבות בקהילה בירוחם. מסתבר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ: אביה, ד"ר דניאל מילוא, גדל בישראל אך ירד מהארץ עם פרוץ מלחמת לבנון לאחר שסירב להתגייס.

גם מילוא הופיעה בפני ועדת המצפון של צה"ל, שם התברר כי בדומה לחמשת הסרבנים, גם סירובה להתגייס נובע ממניעים פוליטיים ולא פציפיסטיים: "לא אוכל לקחת חלק בעוולות מדינתנו אשר מבוצעים דרך צה"ל. אינני פצפיסטית, סירובי הוא בשל הכיבוש", אמרה מילוא לוועדה.

"יצאתי לירוחם... מתוך תחושת חלוציות בעיצוב דגם חדש של עבודה קהילתית תנועתית. חשתי על בשרי ובשרם של חניכיי את הכיעור של החברה שלנו ואת חוסר הצדק אשר מוביל את מדיניות ממשלתנו... הפעילות... חיזקה אצלי... בעיקר את החובה לעשות אחרת. מחובתי המצפונית לומר את האמת המלאה שלי. אסרב ממניע מאוד אישי על-מנת שאוכל להמשיך ולחיות במדינה זו ולחוש שלמה עם צו מצפוני".
11/03/2004 | מאת: נועם שרביט nfc.co.il

תמיד חשבת שאת בצד של הטובים, אבל שם למעלה הסתבר
לך שאצל בורא עולם החארטות של ה"עזרה לנכבשים" לא
עובדות יותר..הא?
אין פרסום, אין כותרות, רק חום לוהט, זפת, נוצות,
סרחון ומלקות יחד עם השהידים.
פתאום התברר לך שכל השבוע את מחכה בקוצר רוח לכניסת
שבת קודש. זאת של החרדים היהודים האלה. היית
מאמינה? השבת היא גם מנוחה עבורך. איזה מזל!
הגיהנום לא עובד בשבת!
אגב,נכונה השמועה שאין מומחה יותר גדול ממך
בגיהנום לזמני כניסת ויציאת השבת?

סחתיין!

אכלת אותה, אה?!! אם היית יודעת מראש שהשבת חשובה
כל-כך יכול להיות שהיית מעריכה את היהדות שלך
יותר.
אין פלא, גם השהידים הפאנאטים שיכנעו את עצמם ואותך
שאתם בצד של הצודקים. מתברר שטעיתם. בגדול!
עבודה רבה מחכה לך גל. עכשיו צריך לפייס את נשמות
קורבנות אוסלו. אין מנוחה, אין שינה, אין מצעדי
תיאטרון, אין מגפונים, אין הפגנות. חיים קשים.

לקישור: http://indymedia.org.il/imc/webcast/31710.html

מאמר שכתבה גל ארבל על שיירת סיוע לג'נין:
http://indymedia.org.il/imc/webcast/23966.html

ארבל גל מטיחה עוגה ברובי ריבלין:

********

במשטרה מתלבטים במה להאשים את זורקת עוגת הקצפת

השר רובי ריבלין הצטרף היום לביל גייטס, סילבסטר סטלונה וראש ממשלת קנדה, כשספג עוגת קצפת בפניו מידי חברת 'המליציה הישראלית של בריגדות זורקי העוגות בשיתוף עם המרכז לתקשורת עצמאית אינדימידיה', "כדי להזכיר לשר שהוא ממונה על האינטרסים הציבוריים ולא על אינטרסים של בעלי ההון". אבל במערכת הפוליטית דווקא לא חשבו שזה מצחיק - והמשטרה כבר מעורבת
לינוי בר גפן ויהונתן ליס

חוקרי המשטרה בירושלים מתלבטים באיזה סעיף ניתן להאשים את הצעירה שהטיחה עוגת קצפת בפניו של שר התקשורת רובי ריבלין. הצעירה נחקרה במשטרה, ובכוונת השוטרים לגבש נגדה כתב אישום. ואולם, עדיין לא ברור באיזה סעיף ניתן להאשים אותה.

שלומי יואל, רכז קבוצת התקשורת העצמאית אינדימידיה שפעיליה השליכו את העוגה, אמר היום ל-ynet כי "חיפשנו משהו עדין שניתן לבצע - ולכן החלטנו לזרוק עוגת קצפת".

צוות של ערוץ "ביפ" שהיה במקום היה היחיד שהצליח לתעד את האירוע. מ"ביפ" נמסר, כי אמש קיבלה המערכת מידע בדבר 'פעילות מחאה מקורית' שעומדת להתבצע בוועדת הכלכלה (את קטע הווידאו שצולם במקום אפשר לראות במלואו באתר ביפ, בקישור מימין).

התקרית חוללה סערה פוליטית לא קטנה: ריבלין עצמו לא ממש ראה את ההומור בכך, ויו"ר הכנסת בורג טען כי "רצח רבין לא הופנם". אבל יואל, העומד בראש קבוצת התקשורת העצמאית "אינדימדיה", לא חוזר בו.

"המצב היום הוא שההון הגדול נכנס לתקשורת והרווח הפך לאינטרס היחיד של אמצעי התקשורת השונים", הוא טוען. "לצערנו היינו צריכים להשתמש בעוגת קצפת כדי שייתיחסו אלינו. הפעולה שלנו באה נוכח חוק הבזק שיאושר בקרוב. האידיאולוגיה שלנו היא נגד אלימות". יואלי טוען כי חבריו ניסו להפגש עם שר התקשורת בעבר ולהשמיע את טענותיהם - אולם לא הצליחו.

וכך התרחש "המבצע": כשיצא השר ריבלין מישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת הוטחה בפניו עוגת קצפת על ידי גל ארבל, צעירה שהזדהתה כחברת "המיליציה הישראלית של בריגדות זורקי העוגות בשיתוף עם המרכז לתקשורת עצמאית, אינדימדיה".

הצעירה פרצה ממעלית הכנסת בקומה הראשונה לעברו של השר בעיתוי מושלם, הטיחה בפניו את העוגה ונעצרה מיד על ידי סדרני הכנסת שלקחו אותה לחקירה במשרדי המשמר. חברתה, שנשארה במקום, המשיכה לצעוק על שר התקשורת שעסק בליקוק הקצפת כי היא מתנגדת לחוק הבזק.

"רובי ריבלין בתור שר התקשורת, לדעתי, מייצג אינטרס צר מאוד של חמש משפחות בערך, ששולטות בשוק התקשורת בישראל", הסבירה גל את מעשיה בתוכנית "ערב חדש".

"אלה אינטרסנטים שרוצים לזכות במנעמי הפרסום", אמר ריבלין הנדהם. "אני לוקח כל דבר ברוח טובה. רק שיידעו אותי קודם מהי הרוח ומה טוב בה". בתשובה לשאלה האם הוא גאה להצטרף לרשימת הבכירים שחטפו עוגות קצפת, אמר ריבלין: "אינני מקבל מגלומניה מיותרת, נעים יותר לאכול את הקצפת מאשר לקבל אותה בפנים, יש פה התרסה שלא מן העניין. חוק הבזק אמור לחבוק את כל התקשורת, באים אנשים שחושבים שבאלימות ישיגו הישגים. ההרגשה מאוד לא נעימה בלשון המעטה, בהתחלה חשבתי שקיבלתי את זה כשר או כחבר כנסת עכשיו אני יודע שזה הופנה אלי ספציפית. יש לי ביטוח נגד הרבה דברים, לא נגד קצפת".

אנשי המיליציה הפיצו בין העיתונאים מסמך שכותרתו: "משתחררים מן הכבלים". במסמך נכתב כי "עוגה זו מושלכת בפניו של שר התקשורת מאחר ולא הוזמנו למסיבת הכבלים הפרטית שלו. אנו מגישי העוגה מבקשים להעיר את השר מאטימותו ולהזכיר לו כי הוא ממונה על אינטרסים ציבוריים ולא על אינטרסים של בעלי הון".

בהודעה, פירסמו חברי המיליציה את רכיבי העוגה: "סוכר - לכבוד תמיכתו של השר בתחרות 'חופשית' בין מונופול הכבלים למונופול בזק וגישתו המתוקה לבעלי ההון. קמח לבן, על הלבנת פניהם של פקידונים שתפקידם לשמור על האינטרס הציבורי. אגוזים קשים לפיצוח - לזכר התמלוגים שהשר לא יבקש מחברות הכבלים על האישור שיעניק להם כזכייני הפס הרחב. ממרח קצפת - להזכיר שהשר מורח את זכותם החוקית של אזרחי ישראל לתקשורת פלורליסטית ודמוקרטית ודוחף קדימה את קרטל הכבלים. והדובדבן המתוק שבקצפת מוענק לשר על היותו פקיד ציבור מושחת, שמייצג את האינטרס הצר של חמש משפחות השולטות בשוק התקשורת וגם בגלל שלא נראה לנו שהוא אוהב אותנו בכלל. על החתום, כלל הצבור ובטטות הטלוויזיה".

בורג: רצח רבין לא הופנם

יו"ר הכנסת, ח"כ אברום בורג, פתח היום את דיוני המליאה בהודעת גינוי חריפה לאלימות שהופנתה נגד השר ראובן ריבלין. "מי שלא מבין שאלימות שמתחילה במקום אחד, יכולה להסתיים באופן חמור יותר במקום אחר, לא הפנים את רצח רבין". גם היועץ המשפט לממשלה, אליקים רובינשטיין, גינה את הטחת העוגה וכינה אותה "מעשה פסול ומחפיר, שראוי לגנאי ולהסתייגות".

בפגישת בירור שנערכה עם האחראי על ההיתרים בכנסת, משה גבעוני, חברת הכנסת נעמי חזן ויו"ר ועדת הכנסת יוסי כץ הובררה השתלשלות העניינים: שני אורחים הגיעו בשעות הבוקר לכניסה לכנסת. כיוון שחבר הכנסת אילן גלאון ממרצ (שאליו הגיעו) לא היה במשכן, לא אושר להם להכנס. עוזריו של גלאון פנו לעוזריה של חזן וביקשו שהכניסה תהיה על שמה. לשומרים נאמר כי הם אמורים לפגוש את חזן ולכן הוצמדו להם תגי הכניסה עם השם: "אורחי נעמי חזן".

כששאלו השומרים לגבי העוגה אמרה אחת האורחות: "יש לי יום הולדת". השניים ארבו לשר ריבלין על מדרגות קומת אחת הוועדות, וכאשר עבר במקום - רצו אליו, השליכו על פניו את העוגה ונמלטו למעלית. שומרי המשכן רדפו אחרי הבחורה שהשליכה את העוגה ולכדו אותה. הצעירה הועברה על ידי משמר הכנסת לחקירה במשטרה.
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-879408,00.html

********

עבודות שירות למטיחי עוגת הקצפת בשר ריבלין
שותפתם למעשה, גל ארבל, נפטרה לפני מתן גזר הדין
וההליכים המשפטיים נגדה הופסקו. ...
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=2059&sivug_id=1

************

הורשעו זורקי עוגת הקצפת על השר ריבלין

השלושה הורשעו, במסגרת עסקת טיעון, בקשירת קשר לביצוע פשע ובתקיפת עובד ציבור. גזר דינם יינתן בעוד כחוד